Travellerspoint בלוג של

סין: פרק אחרון

sunny
תצוגה מסביב לעולם yatiraya על מפת הטיול של.

חלק א': חואנגשאן
או: למה בא שוטר גרש אותנו וזה הכל

הגענו לטונשי במטרה לטפס להר חואנגשאן עליו נכתב שאם מטפסים עליו ניתן לוותר על כל ההרים האחרים בסין. או במילים יפות- הוא לא רואה אף אחד ממטר. ההר גשום ביותר ממאתיים ימים בשנה וממנו נשקפים נופים מרהיבים אותם ניתן לראות ביום בהיר בלבד. בהוסטל בטונשי פגשנו את גוני- בחורה ישראלית צעירה ומקסימה אשר תכננה לעלות על ההר בגפה למחרת.
הלינה בגסט-האוסים על ההר יקרה מאד, לכן תכננו לישון באוהל על פסגת ההר. כשגוני שמעה על תוכניותנו, היא שאלה בתום לב האם יש לנו מקום באוהל.
לפני שנמשיך בסיפור ישנם שני דברים שצריך לדעת:
1. כשקנינו את האוהל התלבטנו מכיוון שהוא נראה לנו קטן מדי. לבסוף החלטנו שהוא מתאים לשני אנשים שמסתדרים טוב. מכיוון שלרוב אנחנו עונים על הגדרה זו, החלטנו לרכושו.
2. במהלך מסעותיה בעולם, איה לא אחת נדחפה לחייהם של זוגות אוהבים. אף הגדילה לעשות כאשר טיילה עם זוג חברים, שלמען צנעת הפרט לא נפרסם את שמם ונכנה אותם מישה ואפרת, וישנה יותר מלילה אחד ביניהם.
לאחר שקלול שני הגורמים הנ״ל החלטנו להזמין את גוני בשמחה להצטופף עימנו באוהל.
השכם בבוקר למחרת נסענו לכיוון ההר, והתחלנו בטיפוס. תוכלו לנחש כיצד נראה שביל הטיפוס? נכון- מדרגות! העלייה הייתה לא פשוטה, אך מתגמלת לכל הדעות. לאט לאט נגלו לעיננו עוד ועוד הרי גרניט, רכסים על רכסים של הרים עם קצוות מחודדים ותהומות עמוקים. לדאבוננו, התמונות לא יצליחו להעביר את הנופים עוצרי הנשימה הללו.
הגענו לפסגה עם רדת ערב, ומצאנו מקום מצויין להקים בו את האוהל. פרסנו את היריעה, חיברנו את המוטות וכבר התחלנו לשים את הציוד בפנים, כשלפתע בא שוטר חמור סבר, ובשפת גוף שאינה משתמעת לשני פנים, הסביר לנו שאסור לקמפן (=לעשות קמפינג) באיזור הזה וצריך לרדת מעט למטה בשביל. בחוסר רצון מופגן, קיפלנו את האוהל וירדנו מעט למטה בשביל.
אתר הקמפינג היה למעשה מגרש בטון מרוצף, על יד מסעדה קטנה ויקרה. בלית ברירה הקמנו שם את האוהל- פרסנו יריעה, חיברנו מוטות, תקענו יתדות. לפתע הגיחו ארבעה צעירים סינים שסיפרו שמצאו אתר נחמד יותר בהמשך השביל, במקום יותר טבעי ורחוק מההמולה. לאחר התלבטות, פירקנו את האוהל ועברנו לאתר, שאכן היה חביב ונעים.
ושוב- יריעה, מוטות, יתדות.
נכנסנו שלושתינו עייפים לתוך האוהל. לקח לא מעט זמן עד אשר הצלחנו למצוא את הפוזיציה המתאימה כך שכולם ייכנסו לאוהל במצב מאונך ולכולם יהיה נוח. פחות או יותר.
הרוגים מעייפות כבר התחלנו להירדם כאשר שמענו אנשים מתקרבים. הם החלו לצעוק בסינית ולנער את האוהל. כשהצצנו החוצה, ראינו שלושה שוטרים אשר בסבר פנים חמורות הבהירו לנו שבשום אופן אנחנו לא יכולים לישון שם וחייבים לעבור לרצפת הבטון הקרה. לא עזרו תחנונינו והפעם- הרמנו את האוהל כמו שהוא וחזרנו ממורמרים לרצפת הבטון. לפחות היה לנו חם ונעים באוהל. לא יכולנו לזוז, אבל היה חם ונעים.
התכנית הייתה לקום לפנות בוקר ולטפס לאחת הפסגות לראות את הזריחה. יתיר החליט (כך איה טוענת) שצריך לקום ב-4:40 ולא עזרו כל מחאותינו, ומצאנו את עצמנו ב-5:30 על ראש ההר.
בציפייה המתנו לזריחה, עד אשר ירד ערפל גדול אשר הביא עמו גשם. את הזריחה לא הצלחנו לראות, אך עדיין חשנו ברי מזל שהרווחנו את מזג האוויר והראות של היום הקודם, דבר שאינו מובן מאליו באיזור זה.
ואף כתבנו שיר לכבוד המאורע, את הלחן אתם מכירים:
שלושה ישראלים עם אוהל לא גדול
ישנו על חואנגשאן ונחרו בקול גדול
בא שוטר גרש אותם וזה הכל
שלושה ישראלים עם אוהל לא גדול
IMG_5881.jpg
IMG_5882.jpg
IMG_5887.jpg
IMG_5889.jpg
IMG_5893.jpg
IMG_5903.jpg

חלק ב': וויואן
או: איך שתינו תה בשווי 300 יואן

בשבוע האחרון שלנו בסין, חזרנו כמה מאות שנים אחורה בזמן. נסענו לטייל באיזור שנקרא וויואן.
האיזור מלא בכפרים בני מאות שנים. כשמדמיינים את סין העתיקה, זה מה שרואים בדמיון.
כל כפר ממוקם בעמק מוקף בהרים גבוהים ויערות. במרכז הכפר זורם נהר שמספק לתושביו את המים שהם צריכים לכביסה, ניקיון והשקיה. מסביב לנהר בתי אבן עם גגות רעפים אפורים ועיטורים סיניים. מסביב לכפר יש המון המון שדות וטרסות תה.
תושבי הכפר עובדים בחריצות מבוקר עד ערב וכל אחד עסוק בשלו, עד כדי כך שהם לא התרגשו לראות אותנו, עגולי העיניים מופיעים. הסתובבנו בין הכפרים, צעדנו בהרים בשבילי דואר עתיקים שחיברו ביניהם, לפני שנסללו הכבישים, ופגשנו חוטבי עצים ושואבי מים. הרגשנו ממש בגלויה.
וכעט חידון נושא פרסים:
באחד הכפרים הנידחים, ברחוב קטן ראינו חדר קטן וחשוך. הצצנו פנימה וראינו שזה חדר מלאכה כלשהו. ראינו כעשר נשים זקנות יושבות מאחורי שולחנות. על כל שולחן היה מונח מעין מקל קצר ועבה. לידו ערימה ענקית של משהו שנראה כמו שקיות קטנות. הנשים לקחו את השקית, מתחו אותה על המוט וגלגלו כלפי מעלה. לקח לנו זמן להבין מה קורה שם ומה הזקנות עושות.
מי שינחש מה קרה שם ייזכה בחולצת זהו זה וקובץ mp3. תשובה בבלוג הבא...
ביום האחרון שלנו באיזור, תפסנו טרמפים עם אנדראה, בחור איטלקי שפגשנו, על מנת להגיע לכפר מרוחק. לא עבר זמן רב ועצר לנו טנדר שבעליו לא מדבר אנגלית (כמובן) אבל מאד חביב. הוא הסביר לנו שהוא נוסע לכיוון שלנו. ואז ראינו שהוא סוטה מהכביש המהיר ועולה בכביש למעלה, לכיוון ההר. הוא המשיך לנסוע, ואנחנו חסרי אונים לא יכולים לשאול אותו לאן למען השם הוא לוקח אותנו. ובדיוק כשהשלמנו עם העובדה שהולכים לעשות מאתנו אוכל לנשרים, הגענו לחווה יפה על ההר.
החווה שייכת לבחור מצפון סין, מומחה לתה, ובעל בית תה, שרכש אדמות עליהם הוא מגדל פרחים בשם: Chrysanthemum, מהם עושים תה מיוחד שהוא כנראה מאד איכותי כי מוכרים אותו בבתי תה ב-300 יואן (₪150) לפרח אחד!
בדרך נס, צץ משום מקום חבר שלו שעובד איתו בחווה ומדבר אנגלית (וצרפתית!) שוטף! הסברנו לו לאן אנחנו רוצים להגיע והוא אמר שבכיף הוא ייקח אותנו לשם, אבל קודם נאכל צהריים. ארוחת הצהריים הייתה מצויינת ואחריה נסענו איתו ועם הבוס הגדול לטייל בכפר. הסתובבנו בסמטאות הישנות וישבנו לשתות תה בבית תה.
לאחר מכן המשכנו לכפר מרוחק יותר, יפה כמו בסרט, בו החבר האיטלקי נשאר לישון. אנחנו היינו צריכים לחזור העירה, ותכננו לתפוס טרמפים לשם (זאת אומרת, אוטובוסים ממוזגים), דבר שכנראה לא היה צולח. ואז, האנשים המקסימים האלה אמרו שהם גם ייסעו העירה כי כבר שבועיים הם לא יצאו מהחווה וייקחו אותנו עד לפתח ההוסטל. אבל, כמובן, אחרי ארוחת הערב.
הארוחה הייתה משובחת, ובסופה לגמנו תה בשווי 300 יואן. איזה בזבוז. שני זרים שלא מבינים מה זה תה טוב... אבל עשינו קולות של אנשים המבינים תה טוב מהו.
אז מה היה לנו? טיול מאורגן הכולל נהג צמוד, מדריך, שתי ארוחות והקפצה למלון. והכל במחיר השווה לכל נפש של... כלום בעצם.
כשהודנו להם מקרב ליבנו וביקשנו לפחות להשתתף בעלות הדלק, הוא אמר לנו שאם עושים בשבילנו משהו טוב, לא צריך לשלם על זה, אלא פשוט לעשות משהו טוב למישהו אחר.
כשחוזרים לארץ- תופסים את התייר הראשון שרואים, מאכילים אותו, מראים לו את העיר ומקפיצים אותו בדיוק לאן שהוא צריך, גם אם הוא מתנגד. בעזרת השם יהיה לנו אוטו עד אז.

IMG_5959.jpg
IMG_5978.jpg
IMG_6004.jpg
180_IMG_6025.jpg
IMG_6026.jpg
IMG_6047.jpg
IMG_6060.jpg
IMG_6089.jpg
IMG_6091.jpg

בצער רב, אנחנו עוזבים את סין. נתגעגע ונקווה לחזור יום אחד.
להתראות בפיליפינים.

yatiraya פורסם על ידי 19:47 מאוחסן ב סין הערות (7)

בייג׳ין

או: לא תמיד צריך כותרת משנה

semi-overcast 9 °C
תצוגה מסביב לעולם yatiraya על מפת הטיול של.

הגענו לבייג׳ין- עיר הבירה הגדולה והמזוהמת. אך עדיין, יפה וכיפית.
טוב, מה עושים? יש כל כך הרבה לראות ולא מספיק זמן.
המקום הראשון אליו הלכנו- כיכר טיאנמן (נו, זאת עם הטנקים וההפגנות) והעיר האסורה- מקום מושבו של קיסר כלשהו משושלת כלשהי. אנחנו ממש לא נלאה אתכם בסיפורים ובתיאורים של המקום, אך אין ספק שהאתר מאד מרשים וכנראה שהקיסר חי טוב שם.הדבר המרשים יותר, לעניות דעתינו, הוא הבידוק הבטחוני בכניסה לכיכר טיאנמן. דמיינו לעצמכם את התור לבידוק הבטחוני בנתב״ג, עכשיו הכפילו במיליארד סינים, תוסיפו עוד כמה תיירים וקבלו את התור לבידוק.
הכניסה לכיכר היא ממנהרה תת קרקעית בלבד, בכניסה אליה עומד הסיני הגבוה היחיד שמצאו בבייג׳ינג שצועק על כולם להסתדר בשתי שורות. כולם הסתדרו בשתי שורות ישרות כסרגל, העבירו את התיקים במכונת השיקוף והעבירו לידי הקב״ט כל בקבוק עם נוזל לבדיקה קפדנית. אלינו- עגולי העיניים, התייחסו יותר בסלחנות כי הם תיארו לעצמם שמאתנו כנראה לא יפרוץ המרד הבא. הדבר הראשון שקופץ לעין בכיכר טיאנמן, הוא התמונה הענקית של יושב הראש מאו דצה טונג עומד מנגד ומשגיח שהכל מתנהל על מי מנוחות בכיכר הנפיצה. עינו של האח הגדול אכן פקוחה.
IMG_5686.jpg
IMG_5700.jpg

אין ספק שההיי לייט של בייג׳ין הוא החומה הסינית. החומה היא גדולה וארוכה באופן בלתי נתפס. היא בהחלט יעד תיירותי ביותר, וכנראה שמדי יום מגיעים אלפי אנשים לחלק המשוחזר שלה לחזות בפלא. אך האם זה מה שאנחנו רוצים? לחזות בפלא המשוחזר יחד עם כולם? כמובן שלא. החלטנו להרחיק קצת מבייג׳ין ולנסוע לחלק מבודד ואותנטי יותר של החומה. החלטנו לנסוע לחואנגחואה, בה יש חלק מבודד ובתולי יותר. עברנו דרך חתחתים ונשמתינו יצאה עד שהגענו לשם. לקחנו אוטובוס שהבנו שמגיע לאיזור ומשם אוטובוס נוסף. בדרך ניסו באגרסיביות נהגי מוניות להכריח אותנו לנסוע איתם לחומה. השיא היה כשנהג האוטובוס הוריד אותנו באמצע הדרך ליד נהגי מוניות והם ניסו לשכנע אותנו שאין דרך אחרת ואנחנו חייבים לנסוע איתם. אחרי התנגדות חזקה מצידנו ואלימות מילולית מצידם (כשהם רוצים הם יודעים אנגלית- ידעו יפה מאד להשתמש בצמד מילים שמתחיל באות f). מצאנו את האוטובוס. למה כל כך קשה להגיע למקומות הלא מתויירים? למה אי אפשר לשים שלטים גדולים ושאטל עד לשם?
ניחא.
כשהגענו לאיזור החומה נגלתה במלוא תפארתה- מאחורי כפר קטן הרים גבוהים עליהם ניצבת חומה ענקית, ארוכה ארוכה עם המוני מגדלי שמירה הבנויה בשיפועים בלתי נתפסים. כל תמונה לא תצליח להעביר את המראה עוצר הנשימה הזה. מי שלא ראה את החומה הגדולה, לא ראה מה ידי אדם מסוגלות לעשות. טוב, מאו דצה טונג אמר שמי שלא טיפס על החומה הוא לא גבר אמיתי, אז אין ברירה- יתיר צריך לטפס, וגם איה הייתה מוכנה לעלות את רמת הטוסטסטרון. בכניסה לקטע החומה ראינו שלט האומר שהטיפוס על חלק זה של החומה מחוץ לתחום. איזה יופי! הבנו שזה בדיוק החלק אליו רצינו להגיע! שביל צדדי שמוביל לסולם העלה אותנו על החומה. התחלנו ללכת. השיפועים בהם הלכנו- העליות והירידות היו לא אנושיים. החיילים שהיו צריכים לעלות לשמירה כנראה לא נהנו מהחומה כמונו... כשמסתכלים על ההרים רואים חומה שלא נגמרת- עוברת על כל הרכס עד שנעלמת באופק. חוץ מעוד שלושה חברה׳ שפגשנו החומה הייתה כולה שלנו, חוויה שמרבית המטיילים לא זוכים בה. לאחר כמה שעות של הליכה על החומה הרגשנו שהרווחנו את התואר ״גבר״ וירדנו מהחומה שמחים ומכווצי שרירים.
IMG_5719.jpg
90_IMG_5738.jpg
270_IMG_5760.jpg
IMG_5765.jpg
IMG_5773.jpg

אין ספק שהאירוע המשמעותי ביותר שקרה לסין מאז מהפכת התרבות הוא האולימפיאדה. אז החלטנו ללכת לפרגן להם. הכפר האולימפי ענקי. יש להניח שפינו משם די הרבה משפחות כדי לבנות אותו. המבנה של האיצטדיון היה המרשים ביותר. רק מלראות את כל מקומות הישיבה עולה רמת האדרנלין. בתוכו ישנן תמונות המתארות את שלבי הבנייה. מה שהם עשו בשנתיים קבלני הרכבת הקלה בעיר הקודש לא עשו בעשר שנים. הקטע הכי גדול- באחד החדרים הם עשו מוזיאון קטן עם בובות שעווה של ראשי הוועד האולימפי. באמת רק בסין.
להפתעתנו, בעודנו שם, החלה תחרות אקסטרים של אופני BMX. היתה תחושה מיוחדת לשבת באיצטדיון האולימפי ולראות את האופניים עפות באוויר, מתהפכות ושאר פעלולים. על אף שאיה אמרה שהם סתם שוויצרים.
IMG_5779.jpg

למחרת, בוקר לבן ( ירד שלג במשך כל הלילה, למתקשים). על אף שהמראה של בייג׳ין המושלגת היה יפה, הוא קצת הרס לנו את תכניות הבוקר, אבל בערב הלכנו לשוק האוכל שם שם ראינו כל טוב משופד: נחשים, עקרבים, מקקים, כוכבי ים, עקרבים- והכל על שיפוד. גם כן חוויה. לא לבעלי קיבה חלשה ואף רגיש.

לאחר שנת לילה טרופה, בעקבות מעוראות הערב הקודם (קרי, השרצים המשופדים) קמנו השכם בבוקר על מנת לחוות חוויה מתקנת. ניסינו עוד שני אתרים תיירותיים- מקדש השמיים, בו קיסרים סינים היו מקריבים מנחות לאל. אדריכלות סינית במיטבה. שיא הריגוש היה בחצר עגולה גדולה מוקפת חומה.
כשנכנסנו לחצר ראינו אנשים עומדים מסביב ומדברים אל הקיר. שלט הסבר עזר לנו להבין שזה לא המקום של חולי הרוח של העיר, זוהי חצר ההד: נעמדנו בשתי קצוות שונים של החצר, דיברנו אל הקיר והצלחנו לשמוע אחד את השני דרך הקיר! פלאי הפיזיקה! ממש נשמע כאילו הקיר מדבר בקול שלנו. הסינים יודעים מה הם עושים. בכלל, בכל פארק כזה ניתן לראות אותם בהמוניהם עושים טאי צ׳י, משחקים כדור נוצה, שחמט, רוקדים במקום לראות טלוויזיה. באמצע הפארק יש מכשירי כושר ציבוריים, כמו שניתן למצוא בארץ בכל מיני מקומות. אך בעוד המכשירים בגן סאקר משמשים מקסימום כאופציית לינה להומלסים, כאן ניתן לראות אנשים בגיל שבעים עושים תרגילים על המתח, כפיפות בטן ומעבירים רגל מאחורי האוזן על מנת לשמור על הגמישות, במקום מגה גלופלקס.
ככה זה- יש הרבה זמן פנוי כשהממשלה מצנזרת תכניות טלוויזיה, יוטיוב, פייסבוק וכנראה בשלב מסויים היא תצנזר גם את הבלוג שלנו, אז אל תתפלאו אם הבלוג ייקטע באמצ
IMG_5820.jpg
IMG_5839.jpg

yatiraya פורסם על ידי 01:44 מאוחסן ב סין הערות (3)

בק דור- חלק ב

מדנבה לצ׳נגדו

sunny 22 °C
תצוגה מסביב לעולם yatiraya על מפת הטיול של.

חלק א - דנבה
או: איך אכלנו ארוחת צהריים בחברתן של פלאחיות טיבטיות וצדי צרפתי הסיני.

הגענו לכפר דנבה- הכפר הטיבטי האחרון לפני בואנו העירה. דנבה היא למעשה עיירה קטנה וחביבה- כביש אחד אשר מצידו האחד נהר ומצדו השני הרים. את דנבה מקיפים כפרים טיבטים עתיקים הבנויים על צלע ההר. בינות הבתים ישנם מגדלי שמירה בני מאות שנים אשר שימשו להגנה ולהעברת מידע. הבתים הינם בתי אבן צבעוניים ולכל אחד מהם חלקת אדמה בה מגדלים גידולים שונים.
התהלכנו בכפר אשר תמונתו ממוקמת במילון ליד המילה ״פסטורלי״. העלייה לא פשוטה וההליכה בין הבתים היא כמו במבוך. התקופה היא לאחר הקציר וכבר ניתן לראות בכל שדה את המין החזק עובד בעמל רב על מנת לעבד את האדמה (גם הגברים הגיעו לפעמים).
בעוד אנו הולכים בשבילי הכפר אנו פוגשים באיש סיני עירוני אשר ישב מול שדה בו איכרות עובדות. באנגלית עילגת הוא הסביר לנו שהוא למעשה סוג של מוזיקאי אשר נודד בין איזורים שונים בסין ושבטים שונים, לומד את המוזיקה של כל מקום ומארגן מופעי פולקלור. כששאל אותנו איפה ביקרנו בסין, על כל מקום שציינו הוא החל לשיר בגאווה את השיר של אותו האיזור. כשאמרנו לו שאנחנו מישראל, בלי להתבלבל פתח בשירה נרגשת של ״הבה נגילה״. מיד לאחר מכן החל לדקלם את שמות ראשי הממשלה של ישראל לאורך השנים. כנראה יותר טוב ממה שרובנו נצליח.
לאחר הפגנת הידע המרשימה קיבלנו הזמנה לארוחת צהריים אצל האיכריות הטיבטיות שזימרו ופיזזו כל הדרך, אשר כללה לחמניות מאודות כמיטב המסורת הטיבטית ואוכל חריף חריף שמוציא עשן מהאזניים, ובחברתו של הבחור החביב אשר זכה לכינוי ״צדי צרפתי הסיני״.
לאחר הארוחה המשכנו לשוטט בכפר. בכל חלקת אדמה נראו נשים וגברים עובדים קשה בעיבוד האדמה והכנתה לזריעה. כמובן שהכל בעבודת ידיים וללא מכונות. כשראו אותנו עוברים על יד אחד השדות, קראו ליתיר לתורנות עבודה. בלי לחשוב פעמיים הוא תפס מעדר והחל לעדור במלוא המרץ. אין מה לומר, האיכריות מאד לא היו מרוצות מההספקים והוא פוטר בדיוק אחרי 5 דקות. אתם רואים שאנחנו לא רק עושים כיף?
העבודה בשדות היא מסביב לשעון בכל עונה בשנה. אין ספק שהחיטה בייתה אותנו יותר ממה שאנחנו בייתנו אותה- פגשנו בכפר אנשים שהם עבד לאדמה שלהם, אבל כולם נראו עליזים ושמחים בחלקם.
IMG_5418.jpg
270_IMG_5435.jpg
IMG_5447.jpg
IMG_5448.jpg

חלק ב- צ׳נגדו
או: על מה בוזבזו כספי משלם המיסים הסיני

הגענו לצ'נגדו.
צ׳נגדו היא עיר הבירה של מחוז סיצ׳ואן. עיר גדולה (8 מיליון תושבים) ומודרנית לחלוטין, אך עדיין בעלת אופי סיני מובהק. בעיר אפשר למצוא את כל הנוחות שצריך. חיי הפנאי של הסינים הם דבר מדהים. ב״פארק העם״ אפשר, בכל שעות היום, למצוא המון המון אנשים בפינות שונות של הפארק, וכל קבוצה עושה משהו אחר: ריקודי עם, טאי צ׳י, קריוקי. ואפילו מסלול דוגמנות עליו יכולה לענטז כל מי שרק חולמת על כך. כנראה שזה מה שקורה כשיש רק ילד אחד והמון זמן פנוי...
אז מה לעשות, אי אפשר בלי כמה אטרקציות תיירותיות:
הבודהה הגדול- פסל הבודהה הגדול בעולם. פסל ענק של האל יושב ומסתכל אל הנהר. הפסל כל כך גדול שאפשר לעשות על הבוהן שלו פיקניק לעשרה אנשים אם תרצו ואם השומר לא יתפוס אתכם...
האטרקציה חובה השנייה היא מרכז המחקר של הפנדות הסמוך לעיר. המרכז חוקר את הדובים ומנסה להרבות אותם ולהשיבם לטבע. הפנדות הם חיה כל כך עצלה, וכל מה שהם עושים כל היום זה לאכול במבוק ולישון. המחשבה הראשונה שעוברת בראש היא, שלחיה שכל מה שהיא עושה זה לאכול רק במבוק כל היום, מגיע להיכחד. אבל אז רואים אותם והם כאלה ממיסים ועם כל תנועה שהם עושים שומעים ״אווווו״ אחיד מכל המתבוננים... החלק המעניין (את יתיר) היה סרט ההסבר על המכון. בסרט הסבירו כמה החיה עצלנית ולכן כל כך קשה לה להתרבות. הם ניסו במשך שנים לעזור להם להתרבות. בהתחלה ניסו גירוי באמצעות חשמל, אבל השיטה לא נחלה הצלחה רבה. לאחר שנים בהם הושקעו מיליוני דולרים, הצליחו החוקרים לפתח שיטה חדשנית לעידוד יצר ההתרבות: ״מסאז׳״... כן, מה שאתם חושבים... ועל כך בוזבזו מליונים מכספי משלם המיסים הסיני...
270_IMG_5582.jpg
IMG_5519.jpg
IMG_5521.jpg

חלק ג- הר צ'ינגצ'אנג
או: איך 9.5X2X3=353.7

יצאנו לטיול של יומיים להר הצ'ינגצ'אנג. כמו הרים רבים, זהו הר קדוש לבודהיסטים הדאואיסטים (ולא ננסה לעמוד כאן על ההבדלים, חלק מהסיבות לכך הן שאנו לא ממש יודעים).
בניגוד להמוני הסינים, בחרנו ללכת לחלק האחורי של ההר ולהגיע למקדש שבראשו. העלייה הייתה על מדרגות דופקות ברכיים (של איה) (גם הירידה, למתחכמים) ובינות נופים של יער, נחלים ומפלים. כשעלינו להר ירד ערפל כבד שהוסיף אווירה מיסטית, ולא היינו מתפלאים אם הייתה צצה לה מכשפה (או פיה) בין העצים. הערפל אפילו היה שווה את הגליצ'ה שאיה דפקה, והסימן הכחול בצורת מחוז יונאן על ישבנה.
בפסגת ההר ישנו בכפר קטן וגילינו שיכולנו לחסוך כאבי ברכיים אם רק היינו עולים ברכבל (לא באמת היינו עולים בו...).
ההר נפגע קשה ברעידת אדמה ב2008 (כך גם הרבה ממחוז סיצ'ואן). באמצע השביל הקימו שלט המציין את האסון הגדול ותוארו בו בדיוק רב הבולדרים הענקיים שקרסו ברעידה. הם ציינו את המימדים המדויקים, ואף פירטו את תהליך החישוב. לדוגמה: 9.5X2X3=353.7. לא פלא שהסינים זוכים בכל אולמפיאדת מתמטיקה בינלאומית- אכן מקדימים את התרבות המערבית גם בתחום זה.
בראש ההר שכן מקדש, ובדרך, על צלע ההר, הרבה גומחות ובהן פסלי בודהה.
הירידה הייתה כל כך יפה, ואפשר להבין למה ההר כה קדוש...
IMG_5600.jpg
270_IMG_5624.jpg
IMG_5638.jpg
IMG_5644.jpg
IMG_5674.jpg

התחנה הבאה- בייג'ין, אם נשרוד 30 שעות ברכבת, אבוי!

yatiraya פורסם על ידי 22:08 מאוחסן ב סין הערות (4)

הבק דור- חלק א׳

sunny
תצוגה מסביב לעולם yatiraya על מפת הטיול של.

אז מה זה ה״בק דור״? או! יופי של שאלה.
ישנן מספר דרכים לעבור ממחוז יונאן למחוז סיצ׳ואן. הראשונה היא לקחת רכבת נוחה ומפנקת. השנייה היא לעבור דרך חתחתים דרך הצד המערבי של המחוז- הדלת האחורית, הבק דור למתקשים.
אז כמובן שבחרנו ללכת בדרך הקשה. למה? הינכם שואלים. הבק דור עוברת דרך כפרים יפהפים ברמה הטיבטית, נופים מדהימים, טיבטים חביבים, מנזרים בודהיסטים ושלל חוויות שצרה היריעה מלהכיל (וגם הרכבת עלתה הרבה כסף).
המסע התחיל משנגרילה, עיירה טיבטית שהפכה זה מכבר מוצפת תיירים, סינים ברובם, ולא ממש אותנטית. אך אין מה לומר- יפה, כיפית ויש בה את גלגל התפילה הגדול בעולם. גם לאחר אימונים אינטנסיביים במנזר לא הצלחנו לסובב אותו.
לאחר שמיצינו את העיירה שמנו פעמינו לעבר העיירה דאוצ׳נג. עיר חביבה בדרך לליטאנג.
לא תכננו להישאר שם זמן רב. אבל אז פגשנו זוג ישראלים חביב שאמר:
״מה? אתם לא נוסעים ליאדינג? אז מה אתם עושים פה?״
״מה זאת אומרת? ברור שנוסעים ליאדינג״!
מה, אנחנו פרייארים? כל שנותר עכשיו הוא לברר מה זה יאדינג...
IMG_5123.jpg
IMG_5133.jpg
IMG_5198.jpg

יאדינג
או: למה ללכלך את הנעליים אם אפשר ללכת על דק?

יאדינג הוא פארק לאומי מדהים ביופיו. במרכזו ניצב איתן הר מושלג אותו מקיפים הרים, נחלים ואגמים.
חשוב לדעת- הסינים אוהבים מאד טבע, אבל רק אם הוא מרוצף בדקים מעץ, סלול ופוטוגני. לכל סיני ממוצע שתפגשו יש מצלמת ענק עם עדשת טלה שיכולה לצלם פשפשים בבייג׳ינג וכל ציוד הטיולים העכשווי שאנחנו נוכל רק לחלום עליו. כך שבכל פארק לאומי או נוף יפה, תוכלו למצוא סינים, מיליארד במספר, מסתובבים עם חולצות מכופתרות, מתופפות על עקבים ודופקים פוזות מגוכחות לעיני המצלמה ואם רואים ברקע פיסת נוף- מה טוב, ואם לא אז לא נורא.
יצאנו לדרכנו עם גלעד, תום ונועה ופסענו לצד מיליארד הסינים. כך זה נמשך עד לסוף השביל המרוצף ולתחילת הטיפוס הרציני. לאט לאט התמעטו הסינים, אף אלה שנשאו עמם בלוני חמצן וזריקות גלוקוז (באמת!) ושרדו רק החזקים. הטיפוס היה מאתגר, בעיקר בגלל החמצן הדליל שבגובה 4600 מטר.
בסוף הטיפוס הגענו לאגם צלול, בצבע טורקיז הלקוח מחופים חלומיים בתאילנד.
אין מה לומר, הנוף היה שווה כל רגע וכל סיני שנדחף לנו לתמונה. אכן לא פרייארים.
IMG_5223.jpg
IMG_5245.jpg
IMG_5251.jpg
IMG_5261.jpg
IMG_5279.jpg
IMG_5291.jpg

ליטאנג
או: כיצד התפלחנו לחתונה טיבטית והיינו למסמר הערב

See the itinerary of this trip, and details about each destination.

אחרי דרך מפרכת שכללה אוטובוסים מקרטון וטרמפים מעניינים בגבהים מטורפים (המממ... זאת אומרת אוטובוס מאורגן וממוזג, אמא), הגענו לליטאנג.
ליטאנג היא עיירה טיבטית קסומה השוכנת בגובה 4100 מטר- עוצרת נשימה מכל הבחינות. היא מורכבת מבתי אבן עם חלונות צבעוניים מעוטרים (ממש כמו מיץ פטל). יש בה מנזר גדול וחשוב ואתר ״קבורת שמיים״. קבורת שמיים הוא דבר מרתק וקשה לעיכול, המעוניין יכול לקרוא באינטרנט... רק נאמר שראינו באזור נשרים גדולים, סכינים חדים וגולגולת.

השכם בבוקר יצאנו לשוטט בעיירה. בעודנו מתהלכים לתומנו נתקלנו בהתקהלות גדולה של טיבטים ברחוב. האנשים היו לבושים במיטב האופנה הטיבטית האחרונה (זאת אומרת, מלפני כאלף שנה). לאחר שנדחפנו בינות ההמון הצלחנו להבין שמדובר בחתונה. במרכז עמדו החתן והכלה מושפלי ראש ומסביבם גברים אשר ערכו את הטקס.
לא עברה דקה ואיה קבלה הזמנה מאחותה של הכלה להכנס לתוך אולם השמחות. עקבנו אחרי האנשים הנכנסים ועברנו דרך אולם גדול עם שולחנות עמוסים בכל טוב. אנחנו לא יודעים איך זה קרה, אבל איכשהו מצאנו את עצמנו בחדר קטן בו ישבו החתן, הכלה והמשפחה הקרובה. ואנחנו. הושקנו בתה חמאת יאק והואכלנו במנות טיבטיות טעימות.
מדי פעם נכנסה קבוצת אנשים לברך או לצלם, אך לדאבונם של הזוג המאושר, הם לא היו מרכז העניינים. כל המבטים הופנו אלינו וכנראה שבאלבום התמונות יופיעו מעט מאוד תצלומים של הזוג המאושר.
כן כן, שוב אוכלי חינם.
IMG_5375.jpg
270_IMG_5337.jpg
270_IMG_5341.jpg
IMG_5352.jpg

עכשיו אנחנו בדנבה (danba). איך הגענו לכאן? או! שאלה טובה.
כאשר תפסנו טרמפים (אהה אוטובוס מאורגן, אמא) מליטאג עצר לנו ג׳יפ ובו קבוצת סינים מהמעמד הבינוני פלוס. הם שמחו לקחת אותנו עד לפתח ההוסטל וכמובן בדרך עצרנו במסעדת גורמה מקומית. לא עזרו תחנונינו, שוב נכפה עלינו לאכול חינם. הדרך היתה יפהפייה ופיצתה על השעות הארוכות בהן נסענו בכבישים רעועים באתר הבניה הגדול בעולם הנקרא: סין.

IMG_5399.jpg
המשך יבוא ותודה על התגובות שאתם שולחים, ממש כיף!

yatiraya פורסם על ידי 04:27 מאוחסן ב סין הערות (6)

מנזר Wu Wei

או: למה רצנו בשבע בבוקר עם אבן על הראש

all seasons in one day
תצוגה מסביב לעולם yatiraya על מפת הטיול של.


אוגוסט 2012, ישראל:
איה: ״יתירי, נכון אנחנו נקח את הטיול באיזי וננוח הרבה״?
יתיר: ״בטח חמודה״

אוקטובר 2012, דאלי, 5:30 בבוקר:
״גונג״!

  • ***

חפשנו חוויה תרבותית מעניינת וכשהגענו לעיר דאלי במחוז יונאן, שמענו על מנזר בודהיסטי סמוך לעיר בו מלמדים טאי צ׳י וקונג פו. החלטנו להצטרף לכמה ימים ללמוד טאי צ׳י ולחוות את החיים במנזר.
המנזר בן אלף שנים והוא נמצא על צלע הר בלב יער. הוא מנוהל על ידי נזיר שהוא חלק משושלת ארוכה של נזירים לוחמי קונג פו. אל המנזר נשלחים ילדים, כנראה ממשפחות מעוטי יכולת, הגרים במנזר ולומדים תורות לחימה.
כשהגענו למנזר קבל את פנינו לוחם הקונג פו החביב הפי קלאוד, קרי, ענן שמח. קבלנו חדרים נפרדים אשר אינם כוללים חשמל, אך כוללים מיטות קשות, עכבישים ועכברים. פגשנו עוד ארבעה חברה ממקומות שונים בעולם אשר באו להתנסות בחיי המנזר כמונו וללמוד קונג פו.
מהר מאוד התוודנו למספר כללים ונהלים:
כמובן שאסור לנו לקיים כל מגע אינטימי
אסור לשבת בסיכול רגליים בכל שטח המנזר (הפרה גוררת נזיפה מנזיר המשמעת)
הארוחות מנוהלות על פי כללים נוקשים אשר ישמחו לבב כל אם פולנייה:
ראשית, חייבים לגמור את כל האוכל בצלחת (סבא היה רווה נחת), אסור לאכול כשהצלחת על השולחן - חייבים לקרב אותה לפה ולא שמים מרפקים על השולחן (מבסוט סבא?).
הכי חשוב- בסוף הארוחה, כל מי שקם צריך לעבור בין השולחנות, לקוד קידה קלה ולזמר ״ארמיטופו״ - אחד משמותיו של בודהה.
בארוחה הראשונה יתיר הובך לחלוטין כאשר איה לא הצליחה להתאפק, התחבאה מתחת לשולחן כדי להסוות את צחוקה כאשר נאמר השם המפורש (של בודהה).
כל בוקר מתחיל בגונג חזק ב5:20 המלווה בשירה מדהימה ביופיה אשר מזמינה את כולם לתפילת הבוקר. על אף השעה המוקדמת חווינו תענוג צרוף מעצם ההשכמה והאזנה לקולות הערבים. מי שמצליח למצוא עבורנו רינגטון של התפילה יזכה בחולצת זהו זה וקסטה.
ב7:00 מצאנו את עצמנו רצים בשורה אל עבר הנהר. שם כל אחד בוחר אבן וסוחב אותה על הראש חזרה למנזר. בעוד איה לקחה אבן אשר בגודלה יכולה לשמש כטוף לקישוט הגינה, יתיר בחר אבן שתוכל לרצף מדרכות אקרשטיין, ענן שמח לקח בולדר, הניח אותו על הראש ובקלילות של איילה דלג לעבר המנזר.
לאחר ארוחת הבוקר מתחילים במתיחות אינטנסיביות. בעוד אנו מתקשים להגיע עם קצות אצבעותיו לשרוכי נעלינו, ילדי המנזר הגיעו בקלות עם מרפקיהם לרצפה וענן שמח כבר הספיק לעשות שלושים שכיבות שמיכה על שתי אצבעות בלבד.
90_photo.jpg

מדריך הטאי צ׳י המדופלם שלנו היה טזאנג חאי (מייקל בשבילכם), נער בן 14 שגר במנזר כבר שלוש שנים ויודע את תורות הלחימה על בורין. מייקל לא היסס להכות אותנו כשלא היה מרוצה מביצוענו ולפרוץ בצחוק מתגלגל כשאיה היתה חוזרת על אותה טעות שוב ושוב.
IMG_5100.jpg

על אף פי שבחמישה ימים לא הפכנו לקונג פו פנדה, זכינו בחוויה אדירה ומשמעותית ובאנשים שנכנסו ללב:
ענן שמח עם שמחת החיים שלו ותאוות הלמידה שלו (יש לו מחברות שלמות עם מילים באנגלית, צרפתית ואפילו עברית)
מייקל עם המבט הבוגר אך עם הצחוק המתגלגל ושובבות של נער מתבגר (לימדנו אותו להגיד: ״פושטק״)
טדי הצעיר והחמוד מכולם שאיה לא יכלה להתאפק וחיבקה אותו על אף שאסור.
IMG_5107.jpg

בברכת ארמיטופו ושבת שלום לכולם
יתיר ואיה לוחמי הקונג פו
IMG_5043.jpg
IMG_5058.jpg

yatiraya פורסם על ידי 02:30 מאוחסן ב סין הערות (6)

(18 מתוך 11 - 15 פוסטים) « עמוד 1 2 [3] 4 »