Travellerspoint בלוג של

פטגוניה - חלק אחרון

sunny 31 °C
תצוגה מסביב לעולם yatiraya על מפת הטיול של.

נוסעים צפונה
או: מה הקשר בין גפילטע פיש ומשה דיין?

יחד עם סיום ביקורנו באל צ׳לטן ממשמש ובא קיצו של מסענו בפטגוניה שובת הלב. אנחנו צריכים לחזור צפונה, והיש דרך מעניינת וחסכונית יותר מטרמפים?
החלטנו לעלות דרך הכביש המזרחי של ארגנטינה ובדרך לעצור לביקור בפורטו מדרין. פרטים בהמשך. מצפה לנו דרך ארוכה שעלולה, אם מזלנו לא מאיר לנו פנים, להימשך כארבעה ימים, ובעזרת השגחת האלים המקומיים- יומיים.
קמנו השכם בבוקר, צעדנו לפאתי הכפר וזקפנו את אגודלנו. לא עברה חצי שעה ועצר לנו אחראי על תשתית האינטרנט של הכפר, שכמובן לא ידע אנגלית. בספרדית עילגת שטחנו בפניו את תלונותינו לגבי איכות האינטרנט. טרמפ ושירות לקוחות באחד!
נחתנו בצומת, פחות או יותר, בשום מקום. לא עבר הרבה זמן והגיע הטרמפ הבא- בחור חביב שעוסק בשימור אתרי טבע, מדריך טיולים לאנטרקטיקה ו... דובר אנגלית שוטפת! איזו מנוחה. לראשונה, ולאחרונה, לא נאלצנו לערוך שיחת חולין בספרדית שבורה.
לאחר המתנה לא קצרה בצומת הבאה- טרמפ עם מוביל של חברת תרופות. שוב, נאלצנו לשבור שיניים בניסיון לבדר את הנהג המשועמם במשך כ-4 שעות, עד שהוריד אותנו בכביש, סמוך לתחנת דלק, לקראת רדת החשכה.
מה עושים? איפה ישנים? מסורת עתיקת יומין אומרת כי- אם אין לך איפה לישון- שן בתחנת הדלק הסמוכה...
על כן, נטענו את אוהלנו סמוך לריח הדלק ועשן האגזוזים.
לאחר שינה טרופה, הגיע הזמן לנסות את מזלנו בשנית. חיכינו חצי שעה. חיכינו שעה. חיכינו שעה וחצי. לפתע ראינו ברנש משופם וחביב מתקרב אלינו. הוא הסביר לנו שלא יעצרו לנו כאן, והמליץ לנו ללכת להתעלק על נהגי המשאיות בניסיון להשיג טרמפ. בספרדית כמובן. לאחר מכן הוא שאל ״דה דונדה סון״? (מאיפה אתם?) ״דה ישראל״, ענינו. כששמע זאת- אורו עיניו, ואז הוא פתח במונולוג נרגש, בספרדית שלא הבנו, ולנו זה נשמע כך: ״בלה בלה בלה גפילטע פיש בלה בלה פרצלעך בלה בלה משה דיין בלה בלה בלה עוזי בנג בנג בנג״.
לאחר רבע שעה מתישה הצלחנו להיפרד ממנו, ואכן- חיש מהר מצאנו טרמפ עם מוביל מזגנים! שוב- שיחת חולין בספרדית.
בתחנת הדלק הבאה בה ירדנו, השלמנו עם העובדה הכואבת שנאלץ לבלות לילה נוסף בצל אדי הסולר. אבל אז, עצר לנו באורח נס נהג שמנמן וחביב אשר נוסע בדיוק ליעדנו! את כל שש השעות! הנסיעה הייתה מפנקת וכללה היכרות עם מוזיקת הפולקלור הארגנטינאית, מרק ירקות מפנק והסעה עד לפתח ההוסטל בפורטו מדרין! הידד!

פורטו מדרין
או: מה זה שחור לבן, בעל שתי רגליים ומהלך כמו פינגווין?

פורטו מדרין היא עיירת נמל ובסיס לביקור בחצי האי ולדז ושמורת הפונטה טומבו העשירים במגוון בעלי חיים ימיים.
למחרת הגיענו להוסטל, נתבשרנו כי בימים האחרונים האיזור כולו נתברך בכמות גשם אדירה אשר לרוב יורדת במשך שבע שנים. על כן, כל כבישי העפר בשמורות- סגורים. מה? איך זה קרה דווקא לנו? מה עשינו רע? Have't the Jewish people suffered enough?
מסתבר שיומיים של בטלה בהוסטל לא היו כל כך קשים. בעיקר כשחגגנו ליתירי יומולדת עם עוגה ובירות. מי ששכח- מוזמן לשלוח תגובות מזל טוב. מוטב מאוחר...
כאשר נפתחו הכבישים, שכרנו אוטו ביחד עם חברים חדשים ונסענו לבקר בשמורת פונטו טומבו- מושבת פינגוויני המגלן הגדולה בעולם (טוב, אחרי אנטרקטיקה, אבל זה לא נחשב).
הביקור היה מדהים- מאות אלפי פינגווינים מקיפים אותנו וכל מה שנותר לנו לעשות הוא לפנות להם את הדרך ולהתמוגג. המגלנים גרים בתוך קנים שחופרים באדמה, לא רחוק מהים, רוב שעות היום נחים בצל, מדי פעם נכנסים לשחייה ומתהלכים על שתי רגליים בהליכה מצחיקה ובלי חשש. איזה תענוג!
ביום המחרת נסענו לחצי האי ולדז, אשר עשיר במגוון יונקים ימיים וחיות אחרות. כבר בכניסה ראינו יענים החיות שם בפרא וארמדילו שהסתובב שם ותר אחר מזון. למי שלא מכיר- הארמדילו הוא חיה קטנה שהיא מכוערת כל כך עד כדי כך שהיא חמודה.
הסתובבנו באי וראינו פינגווינים (לא. לא נמאס), כלבי ים/אריות ים/ פילי ים, שבינינו- אנחנו לא באמת יודעים מה ההבדל...
השמועות אמרו שעשויים להגיע לחוף בשעות הגאות לווייתנים קטלנים (ווילי, מלשחרר את ווילי) לאכול את ארוחת הצהריים שלהם- כלבי הים.
התמקמנו מול מושבת כלבי ים חמודים. אך במקום להתמוגג מהחיות המקסימות רק חיכינו שיבואו לאכול אותן. לא יפה. הסבלנות לא השתלמה וחזרנו כאשר באמתחתנו תמונות רבות של כלבי ים (או שמא אריות?) אך ללא תמונות של הקטלניים.
התנחמנו בקרמבל תפוחים טעים שהכין אלכס, חברנו האנגלי.
צריך להמשיך לנוע כדי להספיק לתפוס את האוטובוס מברילוצ׳ה בחזרה לצ׳ילה.
270_IMG_7516.jpg
IMG_7553.jpg
IMG_7579.jpg
IMG_7615.jpg
IMG_7625.jpg
IMG_7653.jpg
IMG_7659.jpg
IMG_7665.jpg
270_IMG_7548.jpg

מפורטו מדרין לברילוצ׳ה
או: איך כמעט היינו לטרף של יעני בר

על המפה כביש מספר 25 מסומן באדום. מה שאומר, על פי מקרא המפה, שזהו ציר תחבורה ראשי לכל דבר. לכן, כשנהג המשאית הוריד אותנו בתחילת הכביש היינו מאד מופתעים. לפנינו עמד כביש בערך באורך מדינת ישראל, רעוע, צר, אספלט מחורץ ובאופק נראה רק מדבר ומדבר. אוקיי. זה לא בהכרח סימן לבאות. כבר עצרנו טרמפים במקומות שכוחי אל יותר מכביש 25. הבה נשמור על אופטימיות ואנרגיות גבוהות!
האנרגיות הגבוהות החלו לרדת בשעה הראשונה בה עמדנו ליד שלולית שורצת יתושים רעבים ששמחו שסוף סוף הגיע אוכל, שמש קופחת ללא רחם ו-5 מכוניות בלבד שעברו, ולא חפצו לעצור לנו.
לאחר השעה השנייה כבר תכננו את מיקום האוהל וכעבור חצי שעה, מעט לפני שאמרנו נואש, הגיע מושיענו בצורת משאית עם נהג חביב שאטמי אוזניים היו תלויים על משקפיו. מיטב האופנה האחרונה בארגנטינה?
מושיעינו היקר קידם אותנו כ-20 ק״מ, מתוך ה-800 שהיה עלינו לעבור. אך בל נתלונן, כל ק״מ נחשב. אז מהשום מקום בו היינו תקועים, עברנו לשום מקום קצת יותר מרוחק ממקום כלשהו.
הודנו לנהג היקר ושבנו לפוזיציה המוכרת עם האגודל הזקורה. מספר המכוניות המועט שעברו על פנינו לא הניב כל פרי. חלקם התעלמו וחלקם נופפו לנו לשלום.
דמעות החלו להיקוות בעינינו לאחר שהשלמנו עם העובדה שנאלץ להוות טרף ליעני הבר וגם לפספס את הטיסה שלנו למיאמי.
אבל כרגיל, באורח נס, הגיע ואן גדול. לאחר שנופפנו לעברו בהתרגשות, הנוסעים הניחו כנראה שאנחנו מסמנים להם שאנחנו בעיצומו של התקף אפילפטי מתקדם ועוד רגע יתחיל לצאת לנו קצף מהפה והם הסיכוי היחיד שלנו לשרוד.
הם עצרו בצד, והזמינו אותנו להיכנס לוואן. היה זה זוג ארגנטינאים שהחליט לקחת פסק זמן מהחיים ולעשות רוד טריפ מטורף חוצה ארגנטינה.
היא ארכיאולוגית שחזרה לארגנטינה לאחר שנים רבות באיטליה, והוא מרצה למתמטיקה וצלם בנשמתו. אם רק היה יודע אנגלית כנראה לו וליתיר היו נושאי שיחה משותפים רבים. כשהם אמרו לנו שהם מתכוונים לחצות את כל הכביש עד לקצהו השני, הבנו שכנראה יד האלילים המקומיים בדבר.
וראו איזה שדרוג- מאחורה הייתה מיטה, וברוב חוצפתנו גם נרדמנו עליה.
הדרך היתה מרהיבה ביופיה: נוף מדברי של סלעים ומצוקים אימתניים, מרחבים עצומים בהם אין כל זכר לאדם באופק, נחלים. מעין שילוב של הנגב ונהר הקולורדו.
IMG_7681.jpg
IMG_7674.jpg
לאחר נסיעה מפרכת עצרנו ללילה בתחנת דלק, וכרגיל- נטענו את אוהלנו הגאה וספוג עשן האגזוזים ואדי הדלק בצל השירותים הציבוריים.
למחרת בבוקר ירדנו בצומת הקרובה וטרמפ נוסף עם בחורה דרום אפריקאית שידעה לספר לנו על הצהרת בלפור ועל הבחירות האחרונות בישראל (ניצח איזה שחקן, לא?) הביא אותנו לברילוצ׳ה. הללויה!
העברנו יום נוסף בברילוצ׳ה כשאנחנו פוגשים אנשים מרתקים בהוסטל ומלקקים גלידה טעימה.

זהו. למחרת בבוקר ציפתה לנו נסיעת אוטובוס ארוכה לסנטיאגו, ומכאן מטוס שייקח אותנו למדינת האפשרויות הבלתי מוגבלות- ארה״ב.
מסענו בפטגוניה תם, אך לא נשלם, וכנראה שנחזור עוד לבקר מדינות אחרות ביבשת, מתישהו בעתיד...

טיולנו קרוב מאד לסיום, אך אנחנו עדיין לא בשלים לדבר על כך. לפנינו עוד ביקור אצל דוד שמעון, האחיינית קלרה ודיסניוורלד.

להתראות, בפעם האחרונה, בארה״ב.

yatiraya פורסם על ידי 12:18 מאוחסן ב ארגנטינה

תוכן עניינים

הערות

משוגעים! מספיק עם הטרמפים! מזל שאתם חוזרים הביתה!

על ידי snunit

It's a good thing you watched all those little penguins, so you'll be all ready to watch a lot of Clara's funny walking. Although, the penguins probably didn't want to hold your hands to help them stand. Can't wait to see you soon in Boston!

על ידי Barbara, Clara and Imry

Travellerspoint. הערות על פוסט זה סגורות בפני מי שאינם חברים באתר. את/ה יכול/ה להשאיר הודעה במידה והינך חבר/ה באתר.

הכנס את פרטי ההרשמה שלך לאתר להלן

( מה זה? )

אם אינך חבר/ה באתר, את/ה יכול/ה להצטרף ללא תשלום

Travellerspoint הירשם ל