Travellerspoint בלוג של

צ׳ילה- חלק א׳

semi-overcast
תצוגה מסביב לעולם yatiraya על מפת הטיול של.

סנטיאגו דה צ׳ילה
או: 1/2/2013- היום הארוך בשנה

ב-1/2 עלינו על מטוס מיוחד שהחזיר אותנו אחורה בזמן. עזבנו את ניו-זילנד, חצינו את האוקיינוס ואיתו את הדייט ליין ונחתנו ארבע שעות לפני שהגענו.
הרגשנו איך הזמן מחליק את הקמטים שהחלו להופיע וצובע את השערות הלבנות שהחלו לבצבץ (אצל איה שתיים, אצל יתיר- טוב, מי סופר...).

נחתנו בבירת צ׳ילה שבדרום אמריקה- סנטיאגו.
נדרשנו למספר הסתגלויות: ראשית- ג׳ט לג של 16 שעות, כנראה הג׳ט לג הארוך בעולם. נאלצנו לחיות פעמיים את ה-1 בפברואר. בינינו- תאריך לא משהו. שנית- איפה סופרטנקר?!?!?! מה, שוב ללכת עם התיק על הגב ולנדוד אומללים ברחובות לחפש הוסטל?
כמובן שכבר אף אחד לא מדבר אנגלית יותר ונאלצים לשבור שיניים עם הספרדית (על אף שלעיתים היא מובנת יותר מהמבטא הניו זילנדי חסר הצירה).
דבר אחרון- גילינו שאנחנו מיליונרים! כל משיכה מהכספומט- כמה מאות אלפי פזוס.
סנטיאגו, עיר מודרנית, גדולה ועמוסה לעייפה. עיר יפהפייה, גן עדן לאוהבי ערים גדולות, תרבות ואדריכלות. אנחנו פשוט לא ביניהם. אכן, נהנינו מהפארקים, מהמבנים המרשימים ומהשווקים האותנטיים, אך מהר מאד הגענו לתחושת מיצוי. על כן, רכשנו כרטיס אוטובוס דרומה לפוקון.

פוקון
או: למה לקינו בהלם תרבות?

נסיעת לילה של 9 וחצי שעות בכיוון כללי דרום, הביאה אותנו היישר לעיירה פוקון. הדבר הראשון בו מבחינים בואך העירה הוא הר הגעש ויאריקה- הר געש בצורת קונוס מושלם, פסגתו מעוטרת בשלג וקודקודו פולט עשן לעיתים תכופות. אל דאגה- נחזור אליו בהמשך.
טוב, צריך לחפש הוסטל. התהלכנו אומללים ברחוב עם המוצ׳ילה (= תרמיל בספרדית) לאחר לילה עם שינה-לא-שינה וראינו ברחוב לא רחוק ממרכז העיר, הוסטל קטן וחביב בשם הוסטל אוויטה. כבר בכניסה צדו את עינינו שלטים בעברית. רמז לבאות ממנו בחרנו להתעלם. הסניורה, מנהלת ההוסטל, הראתה לנו חדר אותו לקחנו בלי לחשוב פעמיים.
ירדנו למטה לחצר.
כשהיינו בסין, עם השפה, האוכל והמנהגים ההזויים, לא קיבלנו הלם תרבות. כשהגענו למנילה בירת הפיליפינים העצומה בגודלה ובזיהומה לא לקינו בהלם תרבות. כשירדנו לחצר בהוסטל אוויטה- לקינו בהלם תרבות העולה, יש להניח, על ההלם בו לקה קולומבוס ב-1492, מוגלי כאשר הושב לחברת בני אדם ואמא פולנייה אשר נקלעה למימונה.
הישראלי המכוער, עליו קראנו ושמענו בסיפורי הפולקלור הישראלים, התגלה כאן במלוא תפארתו. לא נפרט כאן את הזוועות שראינו, אך רק נספר כי כאשר ניסינו לחפש הוסטל אחר נתקלנו בכמה וכמה תשובות שליליות לאחר שראו את סנדלי השורש ושמעו את המבטא. עצוב. הרגשנו סבא וסבתא טרחנים לאחר שב-1 בלילה נאלצנו לצאת מהחדר ולבקש שיצעקו בווליום קצת יותר נמוך...
למחרת יצאנו לאטרקציה המרכזית של העיר- טיפוס ללוע הר הגעש ויאריקה.
הטיפוס החל בשעות הבוקר המוקדמות. טיפסנו לאט כאשר שלוש השעות האחרונות של הטיפוס הם על שלג (וקרח). לאט לאט, טיפסנו על השלג החלקלק עם כל הציוד הנלווה- חותלות לנעליים יבשות, גרזנים ליציבות ומשקפי שמש למניעת שריפת גלגל העין.
הנוף מהפסגה היה מרהיב. הריח- מזעזע. גזים רעילים ומחניקים אותם קשה לנשום לאורך זמן. המראה של הלוע הצבעוני והעמוק אשר את תחתיתו לא ניתן לראות- מיוחד במינו.
הדרך למטה הייתה אדירה. את ההר אותו טיפסנו בכמה שעות, ירדנו בכמה דקות. עם מגני תחת התגלשנו במגלשות חצובות בשלג בעודנו מתעלמים מהוראת המדריך להאט. כיף מזה- אין. שם את המימדיון בכיס הקטן...
IMG_7271.jpg
IMG_7272.jpg
IMG_7283.jpg
IMG_7284.jpg
P1150402.jpg

טרק הטרברס

במטרה להתרחק מההמון (הישראלי) יצאנו לטרק של שלושה ימים העובר בסביבה הוולקנית של האיזור ומקיף הרי געש מרשימים. הצטיידנו בחן- בחור צעיר ישראלי חביב (ובן שכבה של כפיר), שכמונו חיפש מפלט מהישראליידה הידועה לשמצה.
היום הראשון היה ארוך ולא קל, כלל כמה עליות ארוכות אך מתגמלות ובסופו חנינו על שפת לגונה כחולה ושלווה. היום השני היה קצת יותר קל, אך נאלצנו לסור מהדרך כל כמה דקות, על מנת לפנות אותה לאלפי רצי המרתון/טריאתלון המשתתפים במרוץ שאיך לא- עובר בדיוק במסלול שלנו. הם באמת גרמו לנו להיראות רע כאשר עברו אותנו בקלילות של איילה בעודנו מתנשפים, מזיעים ומקללים בעליות.
את היום האחרון נאלצנו לעשות בגשם- רטובים ואומללים. בקצה המסלול תפסנו טרמפ עם מכונית שאספה את כל הזבל מהמירוץ, ולא, לא מקדימה של המכונית...
IMG_7296.jpg
IMG_7299.jpg
IMG_7302.jpg

לאחר יום התאוששות אנו חוצים את הגבול עם ארגנטינה לעבר העיר ברילוצ׳ה. עכשיו אנחנו חכמים ודאגנו לברר באילו הוסטלים מתרכזות מושבות הישראלים. ולהתרחק.

yatiraya פורסם על ידי 07:53 מאוחסן ב צ'ילה

תוכן עניינים

הערות

אז יש לכם הוכחה שכדור הארץ הוא עגול? אגב, כמו שכבר גיליתם מבחינת הישראלים הוא גם שטוח, גם קטן וגם צפוף. אני מניח שאחרי שלוש שנים בצבא הם לא רוצים שמישהו יגיד להם מה לעשות... הבעיה שכל השאר סובלים.
שורה תחתונה - כל עם והאופי שלו...
תמשיכו להנות ולדווח ואנחנו נמשיך לחכות ולהיאנח.

על ידי אבאבי

Travellerspoint. הערות על פוסט זה סגורות בפני מי שאינם חברים באתר. את/ה יכול/ה להשאיר הודעה במידה והינך חבר/ה באתר.

הכנס את פרטי ההרשמה שלך לאתר להלן

( מה זה? )

אם אינך חבר/ה באתר, את/ה יכול/ה להצטרף ללא תשלום

Travellerspoint הירשם ל