Travellerspoint בלוג של

ניו זילנד- חלק אחרון

האי הצפוני

overcast
תצוגה מסביב לעולם yatiraya על מפת הטיול של.

***
דמיינו את הסיטואציה הבאה: אתם יושבים בבית. בחוץ קר וגשום. אתם נהנים עם כוס שוקו חם ביד מול הטלוויזיה מביטים על השמיים האפורים מבעד לחלון, ואז אומרים: ״ אולי נקפוץ לגושרים לעשות קייאקים?״ נשמע דמיוני?
***

אז לאחר שאיה נקעה את הרגל ויתיר שבר את השיניים באי הדרומי, דידינו לעבר האי הצפוני. העמסנו את סופרטנקר על מעבורת, צלחנו את האוקיינוס והגענו לוולינגטון.
רצינו לתת מנוחה לרגלינו הנפוחות, ועם זאת- לטייל בנופיה המרהיבים של ניו זילנד. בקיצור- לרקוד על כל החתונות שאנחנו מפסידים (ובהזדמנות זו: מזל טוב לאורן ותהילה וברנד ונרי וליאור ושחף).
מענה לכך מצאנו בדמותו של הטרק על נהר הוואנגאנוי. טרק של שלושה ימים במורד הנהר וכולו בתוך קאנו. איזה כיף! קצת מנוחה... שכרנו קאנו, כמה חביות אטומות למים בהם שמנו אוכל, אוהל ושקי שינה ויצאנו לדרך!
מנוחה אמרנו? אוי. היינו תמימים. מסתבר שחתירה של 90 קילומטר בשלושה ימים היא איננה ההגדרה המילונית המדוייקת למנוחה.
כבר בחצי שעה הראשונה החלו לכאוב הזרועות. גם כפות הידיים. אחר כך השכמות ואף הגב התחתון. אבל אין מה לעשות- אי אפשר לחזור חזרה- אנחנו לא סלמון.
המשכנו לחתור בתוך הנהר הרחב והשלו כשמסביבנו מצוקים, צמחייה ירוקה וסבוכה, ברווזים שטים ושני חברה גרמנים שהגדילו לעשות ומילאו את אחת החביות (כ-20 ליטר) בפחיות בירה.
העננים, שבתחילת היום שטו באיטיות בשמיים, החלו לכסות אותם יותר ויותר. ואז, התחיל הגשם.
ראשית טפטוף, אחר כך גשם ואחר כך גשם חזק ובסופו של דבר- גשם חזק מאד.
אז לאחר שגופינו התרגל לתנועת החתירה, הוא נאלץ להתרגל לתנועה חדשה של הוצאת מים מן הסירה...והגשם המשיך והמשכנו לחתור
ו״אוף, נו! יתיר אני לא יכולה יותר״
והגשם המשיך
ו״איה! את לא חותרת!״
ואז גם הגיעה רוח
ו״טוב. אני עושה הפסקה. לא יכולה יותר. כואב לי ביד״.
ובסופו של דבר מגיעים. רטובים עד לשד עצמותינו. ולא. לא בגלל טבילה בנהר.
ניחא.
בהמשך הטרק השמש יצאה לה, השרירים קצת התרגלו והנופים היפים פיצו על הכל. הייתה חוויה אדירה של טיול קצת אחר.
למדנו לקח חשוב מאד מהטיול הזה: אם אתה לא צריך לסחוב את כל האוכל על הגב לטרק- קח בירה, מה יש?...
IMG_0057.jpg
IMG_0060.jpg
IMG_0065.jpg
IMG_0085.jpg

היעד הבא- הטונגרירו. מסלול הטונגרירו עובר בתוך שטח וולקני פעיל למדי. הוא ידוע כאחד מהטיולים שאסור להפסיד בניו זילנד- סביבה וולקנית פעילה ונופים מרהיבים.
כולם יודעים שזה ביזבוז זמן לטפס על ההר במזג אויר גשום וערפילי (אשר מצוי לעיתים תכופות באיזור) כי אי אפשר לראות ולו מעט מהנופים המשגעים שהם מטרת הטיול.
מסורת ארוכת שנים הרווחת בקרב המטיילים בניו זילנד הולכת כך:
המטיילים שמתכננים לעשות את הטיפוס פוגשים מטיילים אחרים שטיילו שם אתמול במזג אויר מחורבן, ואומרים להם: ״אל תעלו אם אין מזג אויר טוב. זה סתם בזבוז זמן״ המטיילים מהנהנים, למחרת בבוקר הם קמים לבוקר ערפילי וגשום ויוצאים לטיול בתקווה לעתיד בהיר יותר. מאחר ומזג האוויר לא מתבהר, הם יורדים מבואסים מההר ואומרים למטיילים הבאים שיפגשו ״אל תעלו להר אם אין מזג אוויר טוב. זה מה שאמרו לנו ולא הקשבנו. תאמינו לנו, סתם בזבוז זמן״.
וכך נמשכת לה השרשרת מזה מספר דורות. אז גם אנחנו פגשנו כמה חברה שחזרו מההר לאחר יום סוער, ואמרו לנו בדיוק אותו הדבר.
למחרת בבוקר, השכמנו קום וחשכו עינינו; זה לא שהיה ערפל שכיסה את הנוף, אלא שאנחנו היינו ממש בתוך הענן והריאות איפשרה לראות רק עצמים זוהרים ממרחק של שני מטר. אין מה לעשות. החלטנו להשאיר את התכנית המקורית, לצאת לטיול ו...מי יודע...
כשהתחלנו ללכת השלמנו עם העובדה שנהיה המטיילים הבאים שימשיכו את המורשת המתוארת כנ״ל. אבל אז, כבמטה קסם, החל הערפל לעלות עוד ועוד עד אשר צצה לה השמש שהעלימה את כל העננים, הותירה לנו שמיים תכולים ובהירים וליוותה אותנו כל היום. איזה כיף! רק כשהגענו למעלה הבנו כמה ברי מזל אנחנו, לאחר שראינו את הנוף שיכולנו להחמיץ. כל הסופרלטיבים שנעלה על דעתינו ועל הכתוב לא יקלעו למטרה. כשהגענו למעלה ראינו מכתשים בצבעים של אדום ושחור, הרי געש מעשנים. ומתחת- אגמים. אגמים בצבעים של כחול שהוא כל כך כחול. וניחוח הפעילות הוולקנית נושב באפינו. ומי שלא הריח מעולם פעילות וולקנית, מוזמן לגשת לרפת הקרובה למקום מגוריו, לנשום אוויר מלוא הריאות, וכעת- הכפילו את הריח פי 3.
איזה מזל היה לנו! היה כל כך יפה ושונה מכל דבר שראינו עד כה בניו זילנד. כעת נוכל להמשיך את השרשרת ולומר: ״אם אין מזג אוויר טוב, אין מה לעלות״... ולהוסיף בטון של שמחה לאיד: ״ אבל לנו היה מזג אוויר מדהים״!
IMG_7138.jpg
IMG_7142.jpg
IMG_7145.jpg
IMG_7168.jpg
IMG_7178.jpg
IMG_7191.jpg

משם המשכנו לאגם טאייפו, הידוע כבירה העולמית של צניחה חופשית. חשבנו ללכת למועדון הצניחה לגשש, לבדוק מחירים ואז לאחר שנקבל את כל האינפורמציה, לישון על זה ולקבל החלטה. הגענו ב-10:30 בבוקר, וב-11:30 כבר היינו חזרה על הקרקע לאחר שקפצנו ממטוס מגובה של 12,000 רגל עם צניחה חופשית של 45 שניות של נוף יפהפה של האגם וההרים, בטרם נפתח המצנח. אכן צרכנות נבונה. אבל איזה כיף! כמה אדרנלין!

נפרדים מסופרטנקר
לקראת סוף הטיול בניו זילנד. אין ברירה- צריך להיפרד מסופרטנקר, האוטו ששימש כביתנו בכמעט החודשיים האחרונים.
הגענו לאוקלנד- העיר האפשר לומר הגדולה היחידה של המדינה- במטרה למכור אותו למרבה במחיר. ישר הדפסנו מודעות, תלינו אותם בהוסטלים בעיר, פרסמנו באינטרנט ואז הגיע יום ראשון- שוק המכוניות הגדול. הגענו לרחבה, וחשכו עינינו- מאות מכוניות וביניהן סטיישנים כמו שלנו, וכולן יותר זולות.
אבוי! לא למכור את הרכב משמעו להיפרד מכמה אלפי דולרים. מה עושים?
החלטנו שאם כולם עומדים ליד האוטו ומחכים- אנחנו צריכים לפעול. אז התחלנו לפנות לאנשים, לדבר איתם, למשוך אותם לאוטו. בסופו של דבר צדנו זוג צרפתים שהתעניין, לקח אותו לנסיעת מבחן אבל מאד התלבט בגלל המחיר. בעוד יתיר מתמקח איתם, התרחש נס: הגיע בחור גרמני צעיר שהביע עניין רב. אז איה ניגשה אליו והתחילה להסביר על הרכב, לפתוח בהפגנתיות דלתות ומכסה מנוע- הכל כדי לשחק אותה קשים להשגה... הצרפתים ראו זאת וישר סגרו על מחיר. יש עסקה! בצער רב וביגון קודר ראינו את ביתנו היקר הולך ומתרחק.

את הימים האחרונים שלנו בניו זילנד העברנו בטיול בצפון. שכרנו אוטו קטן וחמוד בשם חנה-זלדה (אל דאגה, סופרטנקר- בשבילנו אתה עדיין מספר אחת!) ראינו מפלים, מערות חשוכות בתוכן שוכנות אלפי תולעים זוהרות, הגענו עד לקצה האי וראינו את ים טסמן מתחבר לאוקיינוס, גלשנו בדיונות חול ופגשנו עוד הרבה אנשים מדהימים שפתחו את דלתם וליבם לפנינו.
מחר אנחנו עוזבים את ניו זילנד. כל כך הרבה חוויות עברו עלינו פה. החוויה האנושית כאן לא נפלה מהטבע המטורף שראינו. אנחנו עוזבים את סוף העולם.

ניו זילנד- ההיית או חלמנו חלום?
IMG_7229.jpg
IMG_7238.jpg
IMG_7243.jpg

מכאן- טיסה לצ׳ילה! חוצים את האוקיינוס ונוחתים לפני שהמראנו!
להתראות בדרום אמריקה!

yatiraya פורסם על ידי 13:33 מאוחסן ב ניו זילנד

תוכן עניינים

הערות

ניסיון יפה, אבללא ממש הצלחתם לסחוט רחמים עם ההתבכינות על הטרק בקנו...מתגעגעת...

על ידי shira

בעודי קורא את הבלוג הלכו והתבהרו לי שתי שאיפות:
1. לבלות בניו זילנד בטיול הבא שלנו
2. לפגוש אתכם, לחבק ולראות שאתם לא אגדה אלא ממש מציאות

כתיבה מקסימה ותמונות מהממות. כמה עוד אפשר לטפס מכאן?

על ידי Ebaevi

יתיר ואיה היקרים. זכינו היום לביקור מהמשפחה ויחד התרגשנו לקרוא במשותף את החוויות שלכם מניו זילנד. ממש מרגש לקרוא את החוויות המיוחדות שאתם זוכים להם. מאחלים לכם כל טוב והצלחה בהמשך הטיול, מסע התענוגות.

על ידי סבא חיים וסבתא אתי

Travellerspoint. הערות על פוסט זה סגורות בפני מי שאינם חברים באתר. את/ה יכול/ה להשאיר הודעה במידה והינך חבר/ה באתר.

הכנס את פרטי ההרשמה שלך לאתר להלן

( מה זה? )

אם אינך חבר/ה באתר, את/ה יכול/ה להצטרף ללא תשלום

Travellerspoint הירשם ל