Travellerspoint בלוג של

ניו זילנד - סוף האי הדרומי

rain
תצוגה מסביב לעולם yatiraya על מפת הטיול של.

ניו זילנד - סוף האי הדרומי

הנסיעה צפונה
או: למה יתיר נהג 10 שעות

לאחר מספר ימים בעיירה החביבה וואנאקה אשר כללו טיול יום, מוזיאון של משחקי חשיבה (הלכנו לאיבוד במבוך ענק ויצאנו תשושים אחרי שעה ורבע) וביקור אצל רופאה חביבה ולא ממורמרת (איה נקעה את הרגל בטרק) הגיע הזמן לצאת צפונה. נפרדנו מכל החברה׳ בתחנת הדלק, ושמנו פעמינו צפונה, לעבר הרפתקאות חדשות.

אתנחתא קלה לטובת פינת הגאוגרפיה השבועית: באי הדרומי של ניו זילנד כביש אחד היקפי ועוד שניים וחצי כבישים המקשרים בין מזרח למערב. למה זה רלוונטי? או!
תיכננו לחלק את הנסיעה צפונה ליומיים, שכל אחד בפני עצמו ארוך ומייגע. נופים יפים והכל, אך מייגע.
מערב ניו זילנד ידוע לשמצה כבעל מזג אוויר מחורבן, וכבר שיצאנו העננים לא בישרו טובות. התחלנו לנסוע בגשם שלאט לאט הפך להיות יותר ויותר כבד. הנסיעה נמשכה ונמשכה וכעבור חמש שעות, כאשר היינו כבר בשלושת רבעי הדרך, עצר אותנו בחור ממע״צ ואמר לנו שבהמשך הכביש התמוטט גשר עקב הסערה ואי אפשר לעבור. אוקיי. אז מתי זה ייפתח? הוא אמר שייקח לפחות יומיים אם לא יותר. ניסינו להסביר לו שהוא לא מבין, נהגנו כבר חמש שעות, הוא לא יכול לעשות לנו את זה. לחזור אחורה זה אומר לנסוע פחות או יותר את כל הכביש ההיקפי בחזרה. לפחות 10 שעות. האיש ממע״צ הסתכל עלינו במבט מלא אמפתיה שניתן לפרשו כ״מה אתם רוצים ממני? יש לי עבודה לעשות, עופו לי מהפרצוף״
המומים הסתובבנו אחורה, בהבנה שכנראה נצטרך לחזור את כל הדרך חזרה, ועוד. אוקיי. כך יצא שבאותו היום יתיר נהג 10 שעות. ולמה רק יתיר נהג? או!
הסיפור מתחיל כשבועיים לפני אותו יום ארור.
מעט מידע כללי, לפני הסיפור- בניו זילנד נוהגים בצד שמאל של הכביש, מה שבמיוחד מקשה על אומדן המרחק של השוליים השמאליים בקרב נהגים מרוב מדינות העולם. בנוסף, הכבישים המהירים של ניו זילנד נראים כמו הכביש של גבול הצפון לאחר גשם כבד. שני נתיבים, שוליים לוקים בחסר, האספלט כנראה שלא מחודש מדי שנה.
וכעת לסיפור: לאחר טרק מפרך של מספר ימים חזרנו תשושים למכונית. עמדו בפנינו כארבע שעות נסיעה עד המשפחה שאירחה אותנו. כאשר הגענו לרכב, יתיר, אשר ידוע כג׳נטלמן רציני, הודיע בלי להתבלבל שהוא הולך לישון וביקש מאיה שתעיר אותו כשמתקרבים.
טוב. הנהיגה התחילה בסדר. כביש אופייני לניו זילנד. אך לאחר זמן לא ארוך הוא הוא הפך לכביש אשר שם את הכביש שיורד מערד לים המלח בכיס הקטן. עליות תלולות, פיתולים אין סופיים ותמרורים המורים על נסיעה של בין 15 ל-45 קמ״ש (ברוב הדרך). איה, נהגת עייפה ואחראית, נהגה לפי החוק והאטה בסיבובים בעודה מנסה להישאר בתוך השוליים הצרים.
לאחר שחזרנו לכביש נורמלי (בסטנדרטים ניו זילנדים) איה האצה ל100 קמ״ש שוב.
לא עבר זמן רב וראינו מאחורינו ניידת משטרה עם האורות והכל מסמנת לנו לעצור. רועדת, עצרה איה בצד. ראינו את השוטר יוצא מהניידת ומתקרב אלינו. תמונות מהסרט ״חומות של תקווה״ עברו לנגד עיניה, ולהלן תמלול השיחה:
שוטר: ״קיבלתי תלונות על הנהיגה שלך״
איה: ״מה קרה״?
שוטר: ״שתית״?
איה ״לא״
בשלב זה השוטר שלף מכשיר לא מוכר וקירב אותו לפרצופה של איה.
שוטר: ״שם וכתובת״
איה: ״מה?״
שוטר: ״שם וכתובת״
איה (בקול רועד)״: אבל, אבל אין לי כתובת״.
שוטר: ״תספרי עד 10״
לאחר שאיה ספרה עד 10, המכשיר ציין ״no alcohol" .
השוטר סיפר שהוא קיבל טלפון מאנשים שנסעו אחרינו במכונית וראו שאנחנו מאטים מאד, ולוחצים הרבה על הברקס. השוטר גם ציין שהוא נסע אחרינו וראה שאנחנו סוטים לשוליים מדי פעם, לכן הסיק שהנהגת שיכורה.
איה אמרה לו בנימוס שהוא מוזמן לבוא לישראל ולנסות לנהוג בצד ימין של הכביש.
הוא אמר בחביבות שהוא מבין שאנחנו לא ממהרים, אבל אם אנחנו רואים הרבה מכוניות מאחורינו, לעצור בצד ולתת להם לעבור.
לאחר אנחת רווחה גדולה, איה שאלה את השאלה הבאה: ״סליחה, איכפת לך להצטלם איתי בשביל הבלוג שלי״? לשוטר המבולבל לא נותר דבר לעשות מלבד להסכים. הם כנראה עוד לא מורגלים פה לחוצפה ישראלית. לא נורא. לאט לאט.
IMG_6757.jpg

כאן למרבה ההשפלה הוא שאל את יתיר אם איכפת לו לנהוג מעכשיו.
מאותו יום איה עשתה שביתה והסכימה לנהוג לעתים רחוקות, במזג אוויר טוב.
כך קרה שיתיר נהג 10 שעות רצוף.
באותו ערב חזרנו לתחנת הדלק האהובה והמוכרת בבושת פנים. למחרת היום התחלנו לעלות שוב צפונה, הפעם מהכביש המזרחי.

החוף המזרחי
חלק א׳
קייקורה
או: למה לשוט אם אפשר לטוס?
התחלנו להצפין דרך הכביש המזרחי.
עשינו עצירת לילה בקרייסצ׳רץ׳ אצל טסה- חברה שהכרנו באחד הטרקים ולא חשבנו שנפגוש שוב. היא נתנה לנו אירוח מפנק אשר כלל גם סלט ירקות וגם סלט פירות- שני מצרכים יקרי המציאות (תחשבו על מחירי הפירות והירקות בארץ בשנות בצורת, והכפילו פי ארבע. מי שמתקשה יכול לפנות ליתיר שזה עתה סיים תואר שני בחשבון).
בבוקר המחרת המשכנו להצפין, במטרה להגיע לעיירה קייקורה הידועה בשפע היונקים הימיים בסביבתה.
בדרך עצרנו לארוחת צהריים במפרץ בכביש על חוף הים. בעודנו בולסים הבחנו בתנועה בינות הסלעים. כשהתקרבנו ראינו מושבת כלבי ים! חבורה עליזה- גדולים וקטנים. ומי שמתאר לעצמו חיות אנרגטיות, עליזות שמקפצות כל היום עם כדור על האף- הרשו לנו לשבור את המיתוס. מדובר בגושים חומים ושמנים אשר יושבים כל היום כמו בטטות על הסלעים וזזות רק מדי פעם כדי לגרד באוזן. כמובן שעובדה זו לא הפריעה לנו להתמוגג מנחת עם כל תזוזה קטנה של שפם. כשחושבים על זה- ניתן להמשיל זאת לאיש שמן שיושב על הספה מול הטלוויזיה, זז רק לעתים כדי לגרד מקומות אסטרטגיים בגופו, ומאחוריו, קבוצה של אנשים שצופה בו בהנאה שעות ומתרגשת מכל מחווה קטנה של חיטוט באף או טיק לא רצוני בגבה.
בשעה טובה ומוצלחת הגענו לקייקורה ופגשנו את המשפחה הנוצרית המארחת שלנו- ארני וסאלי.
ארני. כשארני היה בן שש עשרה הוא רצה, כמו כל חבריו, להוציא רשיון על אופנוע. אבא שלו סרב בתוקף כי הוא חשב שזה מסוכן מדי, אז במקום, הוא הלך להוציא רשיון טיס. כיום ארני הוא פנסיונר תוסס וצעיר בנפשו המתנדב במועדון הטיסה בעיירה ומדי פעם עדיין טס, כדי לשמר את הרישיון שלו.
תכננו למחרת היום לצאת לשיט לווייתנים- שיט בספינה גדולה מלאה קוריאנים אשר רודפת אחרי היונק הענק במטרה לראות את זנבו מציץ מעל לפני המים.
ישנה גם אפשרות של טיסת לווייתנים, עליה ויתרנו מראש. בכל זאת- אנחנו שני תרמילאים אשר יש מי שיאמר קמצנים, אך אנחנו מעדיפים חסכנים, או צרכנים נבונים- מה שתרצו.
אצל מארחינו היקרים פגשנו בחורה ישראלית חביבה נוספת-טל. כשארני סיפר לנו על חוויות הטיס שלו בהתלהבות, טל שאלה בתמימות אם יוכל להטיס אותנו מחר, ואנחנו נשלם את הסכום הזעום שיש לשלם למועדון הטיס. כשארני שמע זאת אורו פניו. ניתן היה לשמוע את האדרנלין זורם בעורקיו. הוא אמר שהוא רק מחכה לתירוץ כדי לטוס.
למחרת בבוקר שמנו פעמנו לעבר שדה התעופה הקטן. בדילוגים ובהתרגשות ארני נכנס למטוס והחל בטיסה. ראינו מלמעלה את הנופים המשגעים של ההרים, העמקים והחופים. נכון, אמנם לא ראינו לווייתנים, אך זכינו בחוויה אדירה- לראות ילד בן 70+ מטיס אותנו מעל נופי ניו זילנד.
IMG_6996.jpg
IMG_7005.jpg
IMG_7017.jpg
IMG_7018.jpg

חלק ב׳- קווין שרלוט

רצינו לעשות טרק קצת אחר, עם נופים שונים ממה שעשינו עד כה. החלטנו לטייל במסלול שנקרא ״קווין שרלוט״ (קווין כמו קווין אליזבת, לא קווין כמו קווין קוסטנר).
הטיול עובר על רכסי ההרים והחופים לאורך המפרצים של צפון מזרח ניו זילנד. הליכה על רצועות הר צרות אשר משני צדדיו ניתן לראות את האוקיינוס ומי הטורקיז השלווים שלו. הליכה בינות צמחייה פראית המגיעה עד לקו החוף. שינוי גדול מהנופים האלפינים הדרמטיים של המערב.
הטיול אמור להיות קליל- הליכה של ארבעה ימים, קצת עליות, קצת ירידות, לינה בבקתות או בלודג׳ים לאורך החוף. העניין הוא שסירבנו לשלם את המחירים השערורייתיים של הבקתות (וחוץ מזה- באוהל הכי כיף) וכך נאלצנו לישון בשני הקמפסייטס היחידים בהם מותר להקים אוהל. מה שאומר שטיול קליל של ארבע ימים, הפך לטיול של שלושה ימים שבכל אחד מהם קילומטרז' שהופך למאתגר בטמפרטורות של ינואר ניו זילנדי. עדיין, היה שווה, התמונות יעידו...
IMG_7031.jpg
IMG_7054.jpg
IMG_7057.jpg
IMG_7066.jpg
IMG_7072.jpg
IMG_7078.jpg

את הימים האחרונים שלנו באי הדרומי, לפני שאנחנו וסופרטנקר היקר עולים על מעבורת לאי הצפוני בילינו בכמה מקומות יפים. ביקרנו במבשלת בירה מקומית וטעמנו הרבה הרבה בירה עד שנהיינו מאד שמחים. טיפסנו לאגם סילבסטר הנמצא בינות ההרים וישנו למרגלותיו. טיילנו לחופים המדהימים של הגולדן ביי. זהו. אנחנו נפרדים מדרום המדינה לטובת הרפתקאות חדשות בצפון.
IMG_7094.jpg
IMG_7122.jpg

ולכל השוויצרים ששלחו תמונות מירושלים המושלגת...
IMG_6909.jpg

yatiraya פורסם על ידי 13:46 מאוחסן ב ניו זילנד

תוכן עניינים

הערות

זה שלג? לנו היה פי מיליון. אנחנו לא היינו צריכים לטוס במטוס בשביל לראות כמות נכבדת ככה ש... Ha.

על ידי עמית

וואוו, איזה נופים מהממים! אין ספק שאתם עושים חיים!

על ידי סנונית

כלב... אני והדס לבד בחתונה של ליאור איפה אתה?? פרצוף שלך!
תהנו... נשאר לי רק לקנא ולאכול את המיני המבורגר... שהוא בנזונה....

על ידי גל

Travellerspoint. הערות על פוסט זה סגורות בפני מי שאינם חברים באתר. את/ה יכול/ה להשאיר הודעה במידה והינך חבר/ה באתר.

הכנס את פרטי ההרשמה שלך לאתר להלן

( מה זה? )

אם אינך חבר/ה באתר, את/ה יכול/ה להצטרף ללא תשלום

Travellerspoint הירשם ל