Travellerspoint בלוג של

פיליפינים- חלק ב' (ואחרון)

או: מה, כבר נגמר?

overcast 25 °C
תצוגה מסביב לעולם yatiraya על מפת הטיול של.

חלק א'- סגאדה
או: על מערות, שקשוקות וחוויות אחרות

לאחר הביקור באחד משבעת פלאי עולם החדשים (שהיה מאוד יפה, אך ממוסחר למדי), חזרנו למנילה במטרה לתור את האזור הכפרי של המדינה.
התחלנו בכפר סגאדה- כפר השוכן בלב ההרים, ציורי וקסום. הוא מפורסם במערות שבו ובשיטת הקבורה המיוחדת: בגדול, מניחים את הגופה בארון מעץ ותולים אותו על מצוקים בהרים ובתוך המערות. שלושת הימים בהם בילינו בכפר היו שינוי דרמטי מהחופים, מהשמש ומהתיירים. הנוף הררי, רחוק מהחוף ואת התיירים לובשי הבקיני וחיות הלילה החליפו תרמילאים סקרנים ואנרגטיים.
הכרנו הרבה חברים חדשים ומעניינים ואפילו ארוחה אינטימית של שקשוקה שתכננו לעשות, הפכה להיות סעודה המונית בה האכלנו ערב רב של אנשים מכל העולם במיטב מטעמי המטבח הים-תיכוני.
אחBד משיאי הביקור בכפר היה טיול מאתגר במערות שבו. קיבצנו סביבנו חבורה רב-לאומית: מקסיקני, קנדי, צרפתייה, אנגלי ואנחנו, ויצאנו לדרך. התלוו אלינו שני מדריכים שהבהירו לנו בתחילת הדרך שאם לא נקשיב להוראותיהם נמצא את עצמנו באחד הקברים במערה, שכן הם יותר קרובים מבית החולים.
במשך כשלוש שעות, הלכנו במאמץ רב על אבני גיר חלקלקות, טיפסנו נעזרים בחבלים, לפעמים נאלצים לחצות בריכות מים עד גובה החזה ושכשכנו בבריכות קפואות. המאמץ היה שווה- סלעים ונטיפים בצורות שונות ומשונות, ביניהם כרובית ואישה בהריון (לחוד), התגלו לאורות הפנסים. הייתה חוויה שונה לחלוטין מהמערות של פלאוון בהן ביקרנו רק לפני כמה ימים... לא לבעלי לב חלש...
IMG_6320.jpg
P1070883.jpg
P1070892.jpg
P1070903.jpg
P1070908.jpg
P1070911.jpg
P1070916.jpg
90_P1070917.jpg
P1070924.jpg

בטאד
או: למה יתיר לבש חוטיני

בטאד הוא כפר של שבט האיפגאו. הוא שוכן בעמק מוסתר, אי שם בצפון האי לוזון - הצפוני מבין איי הפיליפינים.
הוא מפורסם בזכות טראסטת האורז הרבות המקיפות את הכפר שנבנו כבר למעלה מ-2000 שנים. אל הכפר לא ניתן להגיע עם רכב. הג'יפני המקומי עוצר בנקודה הקרוב ביותר לכפר, ומשם צריך ללכת שעה בשיפועים לא נעימים, עד אשר הוא נפרס מולינו במלוא תפארתו. מאחר והג'יפני נוסע לנקודה זו פעם ביום, נאלצנו לתפוס טרמפים. די מהר עצר לנו ואן של ארבע בחורות נלהבות ביותר ואנרגטיות מסינגפור, והמדריך שלהן.
התלוונו אליהן להליכה לכפר, וכשהגענו מתנשפים גילינו שהמדריך שלהן הוא האחיין של רמון.
מי זה רמון?
רמון הוא בן שבט האיפגאו, שגר כל חייו בבטאד. מגדל, אוכל, שותה ונושם אורז.
לפני מספר שנים הוא בנה מספר בקתות מסורתיות, וכעת יש לו גסט האוס קטן וצנוע. הוא מנהל אורח חיים מסורתי, וגאה מאוד בשבט שלו ובמנהגיו.
לאחר ארוחת הערב, ביחד עם המשפחה המורחבת וחברים נוספים מהכפר, שתינו יין אורז מסביב למדורה, דברנו על מסורות השבט, חתמנו בשירה בציבור של מיטב להיטי האיפגאו והלכנו לישון.
כפי שאנו יודעים, האקלים הטרופי טומן בחובו הפתעות לא נעימות וכל היום למחרת היה גשום. רמון החייכן חלף על פנינו בבוקר וסיפר לנו שהוא מתכנן היום להכין יין אורז לחתונה של חברים והציע לנו להצטרף אליו. חשבנו לתומנו שיום מנוחה אל מול הטראסות והיכרות עם תעשיית האלכוהול המקומית יהיה מרענן.
מהר מאוד מצאנו את עצמנו מועבדים בפרך על ידי מי שאמור לדאוג לכל צורכינו. התחלנו בלהפריד את גרגרי האורז מהגבעולים ("יתיר, אתה לא עושה טוב! תסתכל על איה, רואים שהיא באה מכפר!". הערת המחבר: בסוף היתה ליתיר תפוקה יותר גדולה)
לאחר מכן- כתישת האורז על מנת להפריד את הגרעינים מהקליפה.
בואו נעצור כאן לרגע.
כפי שציינו, רמון מאוד גאה בתרבות שלו ושוב לו להציג אותה לעולם. על כן, הוא מחזיק בביתו תלבושות מסורתיות של האיפגאו. בהתלהבות הוא ניסה לשכנע את יתיר שיהלום אותו מאוד להכין יין בעודו לובש את הבגדים המתאימים. איה מצידה, אמרה לרמון שאם הוא מצליח לשכנע את יתיר, אז היא מוכנה לשלם סכום נדיב של 200 פסו (20 ש"ח!).
יתיר החליט משום מה שהוא רוצה שאיה תפסיד בהתערבות (שכח לרגע שאנחנו חולקים בחשבון) ונעלם. כעבור 5 דקות חזר גאה, כאשר לגופו אריג בד המכסה בצורה מאוד לא צנועה חלק קטן מישבנו. מאחוריו הגיח רמון עם חיוך מסופק וגאה לא פחות.
התחלנו במלאכת הכתישה, אשר התבצעה בתוך מכתש אבן עם מוט עץ גדול וכבד. רמון החל לכתוש את האורז בקלילות.
נלהבים, ניגשנו להצטרף עליו, אך ברגע שהרמנו את המוט, קרה דבר מדהים: בין רגע הוא נהיה ממש כבד והקלילות בה כתש רמון התחלפה בהתנשפויות והזיעה שלנו. רמון ממש לא היה מרוצה מהעבודה שלנו (הערת המחבר: של איה). איה פוטרה כעבור דקות בודדות, ואילו ית יר המשיך במלאה, אך לא ניתן היה לראות על רמון מבט שבע רצון.
כאשר קלינו את הגרעינים כבר איבדנו את אמונו, ומקרוב מאוד הוא השגיע עלינו בשבע עינים.
בעת מלאכת ערבוב השמרים, לא הורשנו לגעת באורז. אמונת בני השבע הוא שזהו הזמן הקריטי ביותר ובמהלך הערבוב, למנוע מזל רע, אסור לבלוע רוק (על כן כל כמה דקות רמון דפק מוחטה בצד) ועד למחרת בבוקר אסור לשטוף ידיים או לאכול משהו חם.
סגרנו את האורז בתוך סל מרופד בעלי בננה, וכעת נותר רק לחכות.
כנראה שאת היין כבר לא נטעם, ויש להניח שלא נקבל עליו את הקרדיט...
שיהיה להם לבריאות ומזל טוב.
למחרת היה יום יפה. ערכנו טיול יפה ומתיש של הליכה למפל שבקצה הכפר, בינות לטרסות אורז מלאות מים ושופעות במיוחד.
כנראה שבעוד כעשר שנים, יסללו כביש לתוך הכפר, והוא יאבד מקסמו.
ניתן לומר שזכינו...
IMG_6346.jpg
IMG_6580.jpg
IMG_6575.jpg
270_IMG_6563.jpg
IMG_6375.jpg
IMG_6410.jpg
270_IMG_6434.jpg
IMG_6494.jpg
IMG_6495.jpg
החידה השבועית לילד:
איך דוחסים 4 באק-פקרים לטרייסיקל?
large_IMG_6583.jpg

yatiraya פורסם על ידי 13:05 מאוחסן ב פיליפינים

תוכן עניינים

הערות

וואי, יתיר, איך מתאים לך הבגד הזה!

על ידי snunit

הבלוג שלכם לוקה בחסר. מה עם דווח+תמונות מאזור באנווה?

על ידי snunit

יתיר, שים עליך משהו שלא תתקרר!

על ידי אמיר

Travellerspoint. הערות על פוסט זה סגורות בפני מי שאינם חברים באתר. את/ה יכול/ה להשאיר הודעה במידה והינך חבר/ה באתר.

הכנס את פרטי ההרשמה שלך לאתר להלן

( מה זה? )

אם אינך חבר/ה באתר, את/ה יכול/ה להצטרף ללא תשלום

Travellerspoint הירשם ל