Travellerspoint בלוג של

בוסטון ואפילוג

או: בלוג אחרון ודי. הפעם באמת.

snow
תצוגה מסביב לעולם yatiraya על מפת הטיול של.

נשארו לנו מספר ימים בודדים עד שובנו לארץ הקודש והישר לשולחן ליל הסדר האינטנסיבי.

את הימים שנותרו לנו בילינו בחברת האחיינית קלרה (גם אמרי וברברה ההורים היו שם איפה שהוא ברקע. נראה לנו).
עלינו על טיסה לבוסטון, וכשנחתנו גילינו שבחוץ מתחוללת סופת שלגים (עבורינו- הישראלים. בשביל המקומיים אלו היו בערך שניים וחצי פתיתי שלג). לרווחתנו, בשדה התעופה חיכה לנו אבא של קלרה שלקח אותנו במכונית המחוממת הביתה.
IMG_7867.jpg

העברנו את ימי המסע האחרונים בשירה של מיטב 100 שירים ראשונים, התאמנו בהליכה (לא אנחנו- קלרה) ונחנו הרבה.
זכינו גם לפגוש את ג׳ים ודילן- אבא ובן שפגשנו בניו זילנד ולא חשבנו שנראה שוב.
בקרוב מאד נעלה על טיסה ארוכה אל עבר הנודע.

חלקנו יחזרו לעבודה שמחכה להם וחלקנו, טוב, מישהו שמע על משרה עבור בחורה בעלת תואר ראשון בעבודה סוציאלית ונסיון עשיר בכתיבת בלוגים?

אז מה היה לנו?

היה לנו סין- מדינה עם תרבות מטורפת. פלנטה אחרת ממש. טיילנו פעורי פה מהמפגש עם העם הנפלא הזה, הנופים והגילוי המפתיע שאפשר לתקשר כל כך הרבה ללא שפה.
IMG_5308.jpg
IMG_5328.jpg

היו לנו פיליפינים בהם גילינו כמה מהנה יכולה להיות ישיבה על החוף וההליכה המפרכת מהים לחוף, מהחוף לים, ושוב לחוף. במיוחד כאשר החול לבן, הים טורקיז והדקלים שופעים קוקוסים.
IMG_6116.jpg
IMG_6137.jpg
IMG_6571.jpg

היתה לנו ניו זילנד- בה שחקנו לחלוטין את סוליות נעלינו תוך שאנו גומעים כמה מהנופים היפים בעולם. למדנו גם את הערך של הכנסת אורחים נדיבה וכנה.
IMG_6616.jpg
IMG_6650.jpg
IMG_7239.jpg

היו לנו צ׳ילה וארגנטינה- שם נהנינו מהשילוב בין נופי פטגוניה המרהיבים יחד עם שמחת החיים הדרום אמריקאית.
IMG_7442.jpg

בארה״ב נזכרנו כמה כיף זה בית ומשפחה (לא מספיק כיף כדי שנרצה לחזור) וגם דונלד דאק, גופי וכמה רכבות הרים היו.

על אף שאנחנו לא ממש רוצים לחזור, על אף שזה נגמר ממש מהר, על אף המשבר הקל הצפוי עם החזרה לשגרה- אנו אסירי תודה על מחצית השנה הזו שהעשירה את חיינו, הסבה לנו אושר שאין דומה לו, הרחיבה אופקינו והוכיחה לנו שסך הכל אנחנו מסתדרים די טוב בינינו.

וכעת, מספר קטעים אשר נחתכו בעריכה ולא פורסמו בבלוג:

  • סין. אוטובוס לילה. השעה חצות. חושך. נסיעה של 12 שעות. יתיר מת להשתין. לרווחתו, האוטובוס עוצר בשולי הכביש וכמה חברה׳ יורדים להתפנות. יתיר יורד איתם. איה מנמנמת את שנת היופי שלה. לפתע היא מרגישה שהאוטובוס נוסע. היא פוקחת עיניים ומגלה שהכיסא שלידה ריק. לאחר שתי דקות היא מבינה את המתרחש ורצה לנהג בצעקות ״stop the bus!". הנהג, מבוהל, עוצר בצד (חצי ק"מ אחרי), ויתיר שהשלים עם הרעיון שיצטרך לתפוס טרמפים עד היעד, רץ לכיוון האוטובוס. הנהג התנצל מעומק ליבו ויתיר עלה על האוטובוס (לאחר שסיים את מלאכתו). איה לא הסכימה לדבר על המקרה במשך שבוע.
  • השירותים הנוראיים בעולם:

כידוע, או שלא כידוע, השירותים בסין שונים מהשירותים במערב. הכל מחובר לצנרת, אפשר להוריד את המים, רק שהאסלה היא פשוט בצורת חור ברצפה.
ברוב ההוסטלים היה מה שקראנו לו ״שרוקלחת״ המקלחת היא למעשה נמצאת בסמוך לאסלה-חור. באחד ההוסטלים, בהם השירותים והמקלחות היו משותפים לכלל האורחים, השרוקלחת הייתה מאתגרת יותר; ראשית- הייתה רק מקלחת אחת לשני המינים והיא הייתה בשירותי הבנות. לא היה מקום נפרד למקלחת, אלא היינו צריכים לעמוד מעל האסלה ולהתקלח. השיא- ברז המים הוא בתוך המקלחת, אבל אם רוצים לכוון את הטמפרטורה צריך לצאת מהמקלחת (עם מגבת או בלי, לבחירתכם) לרוץ לצד השני של החדר (או ללכת, לבחירתכם) ולשחק עם הברז האחראי על הטמפרטורה. חזרתם למקלחת והמים חמים/קרים מדי? אנא חזרו על התהליך שנית.

  • פיליפינים, מסעדה: איה אומרת לטבחית שהיא צמחונית ומכאן השיחה מתנהלת כך:

טבחית: ״אז את לא אוכלת בשר״?
איה: ״לא״
טבחית: ״ודגים״?
איה: ״לא״
טבחית: ״ודיונון״?
לא!!!!

  • פיליפינים: במטוס בדרך לאי פלאוון הדיילות שיחקו משחקי חברה נושאי פרסים סטייל טיול שנתי: ״הראשון שיראה תמונה שלו עם אהובתו זוכה ב...״, ״הראשון שימנה שמות של חמישה נשיאים״ וכו׳...״ מיותר לציין שכולם שיתפו פעולה בהתלהבות.
  • ניו זילנד. טוב. קצת קשה לנו לדבר על זה. אנחנו עדיין מתאוששים מהטראומה. לפעמים אנחנו גם חולמים על זה בלילה.

אנחנו מטיילים על חוף הים בצפון האי הצפוני. השמיים אפורים ואנחנו לבד. לפתע אנו מבחינים בשתי ציפורים לא גדולות, בערך בגודל של אנפה, עפות לעברנו במהירות עצומה ועומדות להתנגש בנו. לקחנו צעד אחד אחורה. שוב התקדמנו. שוב תקפו אותנו. לקחנו צעד אחורה. אז ראינו שעל החוף יש גוזל קטן שבקושי הולך והציפורים הם ההורים המודאגים שמגנים עליו בחירוף נפש. הכל טוב ויפה. חומר נחמד לסרט של נשיונל ג׳אוגרפיק. אבל אנחנו צריכים לחצות לצד השני של החוף שלמים ובריאים. תכנית הפעולה שגיבשנו: לשים את מעילי הגשם מעל הראש שלנו ולחצות את החוף בריצה כל עוד נפשנו בנו. כך קרה ששני אנשים מבוגרים רצו בצעקות על החוף עם מעיל על הראש בורחים משתי ציפורים בגודל של אנפה. מחזה משעשע. מזל שלא היה שם אף אחד כדי לראות.
IMG_7126.jpg

לסיום, מספר מילים מפי יתיר:

חמשיר לבלוגיסט המדוכא
או: נקמתי המתוקה על כך שאיה השתלטה על הבלוג והשאירה לי את הפן הטכני בלבד

מעשה הוא בצמד כותבים רציני,
בבלוג, וברקע- סיפור כוחני.
כי למרות השיוויון
היא כפתה את הטון
ואני הושארתי עם הצד הטכני.

(ומי שרוצה לטעון שלא עקבתי אחרי כללי החמשיר- שיפנה לאיה. היא אחראית על הכתיבה).

אה, כן- למי ששואל :מה זה? איך הייתם בסין בלי לבקר את חיילי הטרקוטה? הרי לכם: ביקור בחיילי הטרקוטה האלטרנטיביים.
IMG_5468.jpg

ולסיום, תודות:
תודה למי שעקב אחרי הבלוג, קרא ופירגן.

נתראה בקרוב (לדאבונינו)

yatiraya פורסם על ידי 06:18 מאוחסן ב ארצות הברית הערות (5)

ארה״ב

sunny
תצוגה מסביב לעולם yatiraya על מפת הטיול של.

חלק א׳- מיאמי
או: סוף סוף מחכים לנו בשדה תעופה!

בשעה טובה ומוצלחת, נחתנו במיאמי, ארה״ב. הטיסה עברה מהר. ישנו הרבה.
כעת, לראשונה, לאחר חמש טיסות, שהסתיימו בנחיתה בארץ זרה, הלם תרבות, נסיונות נואשים להבין איפה אנחנו, איפה האוטובוס, המטרו, איפה מוציאים כסף, כמה עולה האוטובוס, נדידה ברחבי העיר בחיפוש אחר ההוסטל עם המוצ׳ילה על הגב, לראשונה- חיכו לנו בשדה התעופה!
דוד שמעון בא לאסוף אותנו וקיבל את פנינו בשמחה ועם זרועות פתוחות. סוף סוף!
בבית של דוד שמעון במיאמי פגשנו את דניאל, רונן, אלה ואסתי. גדלו הילדים. אין מה לומר.
למחרת היום נסענו לטיול אופניים קליל באיזור ביצות האברגליידס. קחו את החולה, הכפילו את השטח, ופזרו קרוקודילים בנדיבות.
רכבנו בינות לביצות, ראינו עופות מים שונים והתחמקנו מקרוקודילים רעבים שהשתזפו במרחק נגיעה ממנו. וההפתעה הגדולה- איה לא התרסקה!
רצינו חוויות שונות בכל יבשת? והנה אחת ייחודית: סנדרה, זוגתו של שמעון הזמינה אותנו לערב התרמה לטובת עמותה ישראלית הדואגת לילדים ממשפחות מצוקה. כששאלנו את סנדרה מה אנחנו הולכים לעשות באירוע, היא אמרה: ״להשתכר ולאכול גבינות״. נשמע נהדר!
לבושים במיטב סנדלי השורש שלנו, הגענו לאירוע, והנה- מסביבנו נשים בשמלות שחורות מדדות על עקבים, גברים בחליפות מהודרות ועניבות. ואנחנו.
לאחר כשלוש כוסות יין, כמה גבינות ועוגיות, נאומים באנגלית במבטא של יאסר ערפאת, החלטנו שדי לנו והלכנו להסתובב במוזיאון בו נערך האירוע: אוסף פרטי של מכוניות מסרטים הוליוודים. ראינו את מכונית הזמן מבחזרה אל העתיד, ג׳יימס בונד, שליחות קטלנית, המכונית של פלינגסטונס ושאר להיטים. לאחר שהשתעשענו די, פרשנו שמחים לביתנו.
IMG_7691.jpg
IMG_7702.jpg

חלק ב׳: דיסניוורלד
או: למה הפארק מלא בגופות של ילדים?

החלטנו לסיים את הטיול בדרך מקורית: שלושה ימים של שכרון חושים בפארקים השונים בדיסניוורלד שבפלורידה.
נרגשים, יצאנו לדרכנו.
לאחר שהתמקמנו במוטל זול התחלנו לחשוב על תכנית פעולה: כיצד נוכל להתחמק משלל התורים הארוכים בפארק אשר בסוף שבוע של חופשת האביב יכולים להימשך מעל לשעה.
פתחנו מפה, מדדנו מרחקים, חישבנו זמנים, אספנו מודיעין באינטרנט ולמחרת, הגענו לפארק מוכנים נפשית ופיזית למלחמה.
הגענו כשעה לפני פתיחת הפארק. אנחנו ועוד כמה מאות ילדים מלווים בהורים לאים ומחוסרי אנרגיות. תפסנו מקום אסטרטגי וכשפתחו את השערים רצנו לאטרקציות הפופולריות כאילו חיינו תלויים בכך, משאירים אחרינו גופות של ילדים שרק רצו להגיע ל״ספייס מאונטיין״.
היעילות השתלמה ובמהלך שלושת הימים עמדנו אולי 10 דקות בתורים.
חיבקנו את דונלד דאק ב״מג׳יק קינגדום״, ראינו מכוניות עולות באש, נפלנו ממעלית ב״מגדל הטרור ב״הוליווד סטודיוס״ וטיפסנו ברכבת הרים לפסגת האברסט ב״אנימלס וורלד״.
270_IMG_7715.jpg
IMG_7716.jpg
IMG_7718.jpg
270_IMG_7721.jpg

רצוצים ושמחים, חזרנו למיאמי למנוחה קצרה ולחגיגות יום הולדת שנה לאסתי. אנחנו אכלנו עוגה ואסתי מרחה אותה על כל הפרצוף, ואף שיתפה פעולה עם השיר "ידיים למעלה על הראש" כשכל הידיים מרוחות בשוקולד.
IMG_7846.jpg

מחר אנו עולים על טיסה לבוסטון לביקור ראשון אצל האחיינית קלרה שטרם פגשנו.
להתראות בבלוג אחרון בו תזכו לקרוא קטעים שנחתכו בעריכה. יש למה לצפות!

yatiraya פורסם על ידי 18:04 מאוחסן ב ארצות הברית הערות (1)

פטגוניה - חלק אחרון

sunny 31 °C
תצוגה מסביב לעולם yatiraya על מפת הטיול של.

נוסעים צפונה
או: מה הקשר בין גפילטע פיש ומשה דיין?

יחד עם סיום ביקורנו באל צ׳לטן ממשמש ובא קיצו של מסענו בפטגוניה שובת הלב. אנחנו צריכים לחזור צפונה, והיש דרך מעניינת וחסכונית יותר מטרמפים?
החלטנו לעלות דרך הכביש המזרחי של ארגנטינה ובדרך לעצור לביקור בפורטו מדרין. פרטים בהמשך. מצפה לנו דרך ארוכה שעלולה, אם מזלנו לא מאיר לנו פנים, להימשך כארבעה ימים, ובעזרת השגחת האלים המקומיים- יומיים.
קמנו השכם בבוקר, צעדנו לפאתי הכפר וזקפנו את אגודלנו. לא עברה חצי שעה ועצר לנו אחראי על תשתית האינטרנט של הכפר, שכמובן לא ידע אנגלית. בספרדית עילגת שטחנו בפניו את תלונותינו לגבי איכות האינטרנט. טרמפ ושירות לקוחות באחד!
נחתנו בצומת, פחות או יותר, בשום מקום. לא עבר הרבה זמן והגיע הטרמפ הבא- בחור חביב שעוסק בשימור אתרי טבע, מדריך טיולים לאנטרקטיקה ו... דובר אנגלית שוטפת! איזו מנוחה. לראשונה, ולאחרונה, לא נאלצנו לערוך שיחת חולין בספרדית שבורה.
לאחר המתנה לא קצרה בצומת הבאה- טרמפ עם מוביל של חברת תרופות. שוב, נאלצנו לשבור שיניים בניסיון לבדר את הנהג המשועמם במשך כ-4 שעות, עד שהוריד אותנו בכביש, סמוך לתחנת דלק, לקראת רדת החשכה.
מה עושים? איפה ישנים? מסורת עתיקת יומין אומרת כי- אם אין לך איפה לישון- שן בתחנת הדלק הסמוכה...
על כן, נטענו את אוהלנו סמוך לריח הדלק ועשן האגזוזים.
לאחר שינה טרופה, הגיע הזמן לנסות את מזלנו בשנית. חיכינו חצי שעה. חיכינו שעה. חיכינו שעה וחצי. לפתע ראינו ברנש משופם וחביב מתקרב אלינו. הוא הסביר לנו שלא יעצרו לנו כאן, והמליץ לנו ללכת להתעלק על נהגי המשאיות בניסיון להשיג טרמפ. בספרדית כמובן. לאחר מכן הוא שאל ״דה דונדה סון״? (מאיפה אתם?) ״דה ישראל״, ענינו. כששמע זאת- אורו עיניו, ואז הוא פתח במונולוג נרגש, בספרדית שלא הבנו, ולנו זה נשמע כך: ״בלה בלה בלה גפילטע פיש בלה בלה פרצלעך בלה בלה משה דיין בלה בלה בלה עוזי בנג בנג בנג״.
לאחר רבע שעה מתישה הצלחנו להיפרד ממנו, ואכן- חיש מהר מצאנו טרמפ עם מוביל מזגנים! שוב- שיחת חולין בספרדית.
בתחנת הדלק הבאה בה ירדנו, השלמנו עם העובדה הכואבת שנאלץ לבלות לילה נוסף בצל אדי הסולר. אבל אז, עצר לנו באורח נס נהג שמנמן וחביב אשר נוסע בדיוק ליעדנו! את כל שש השעות! הנסיעה הייתה מפנקת וכללה היכרות עם מוזיקת הפולקלור הארגנטינאית, מרק ירקות מפנק והסעה עד לפתח ההוסטל בפורטו מדרין! הידד!

פורטו מדרין
או: מה זה שחור לבן, בעל שתי רגליים ומהלך כמו פינגווין?

פורטו מדרין היא עיירת נמל ובסיס לביקור בחצי האי ולדז ושמורת הפונטה טומבו העשירים במגוון בעלי חיים ימיים.
למחרת הגיענו להוסטל, נתבשרנו כי בימים האחרונים האיזור כולו נתברך בכמות גשם אדירה אשר לרוב יורדת במשך שבע שנים. על כן, כל כבישי העפר בשמורות- סגורים. מה? איך זה קרה דווקא לנו? מה עשינו רע? Have't the Jewish people suffered enough?
מסתבר שיומיים של בטלה בהוסטל לא היו כל כך קשים. בעיקר כשחגגנו ליתירי יומולדת עם עוגה ובירות. מי ששכח- מוזמן לשלוח תגובות מזל טוב. מוטב מאוחר...
כאשר נפתחו הכבישים, שכרנו אוטו ביחד עם חברים חדשים ונסענו לבקר בשמורת פונטו טומבו- מושבת פינגוויני המגלן הגדולה בעולם (טוב, אחרי אנטרקטיקה, אבל זה לא נחשב).
הביקור היה מדהים- מאות אלפי פינגווינים מקיפים אותנו וכל מה שנותר לנו לעשות הוא לפנות להם את הדרך ולהתמוגג. המגלנים גרים בתוך קנים שחופרים באדמה, לא רחוק מהים, רוב שעות היום נחים בצל, מדי פעם נכנסים לשחייה ומתהלכים על שתי רגליים בהליכה מצחיקה ובלי חשש. איזה תענוג!
ביום המחרת נסענו לחצי האי ולדז, אשר עשיר במגוון יונקים ימיים וחיות אחרות. כבר בכניסה ראינו יענים החיות שם בפרא וארמדילו שהסתובב שם ותר אחר מזון. למי שלא מכיר- הארמדילו הוא חיה קטנה שהיא מכוערת כל כך עד כדי כך שהיא חמודה.
הסתובבנו באי וראינו פינגווינים (לא. לא נמאס), כלבי ים/אריות ים/ פילי ים, שבינינו- אנחנו לא באמת יודעים מה ההבדל...
השמועות אמרו שעשויים להגיע לחוף בשעות הגאות לווייתנים קטלנים (ווילי, מלשחרר את ווילי) לאכול את ארוחת הצהריים שלהם- כלבי הים.
התמקמנו מול מושבת כלבי ים חמודים. אך במקום להתמוגג מהחיות המקסימות רק חיכינו שיבואו לאכול אותן. לא יפה. הסבלנות לא השתלמה וחזרנו כאשר באמתחתנו תמונות רבות של כלבי ים (או שמא אריות?) אך ללא תמונות של הקטלניים.
התנחמנו בקרמבל תפוחים טעים שהכין אלכס, חברנו האנגלי.
צריך להמשיך לנוע כדי להספיק לתפוס את האוטובוס מברילוצ׳ה בחזרה לצ׳ילה.
270_IMG_7516.jpg
IMG_7553.jpg
IMG_7579.jpg
IMG_7615.jpg
IMG_7625.jpg
IMG_7653.jpg
IMG_7659.jpg
IMG_7665.jpg
270_IMG_7548.jpg

מפורטו מדרין לברילוצ׳ה
או: איך כמעט היינו לטרף של יעני בר

על המפה כביש מספר 25 מסומן באדום. מה שאומר, על פי מקרא המפה, שזהו ציר תחבורה ראשי לכל דבר. לכן, כשנהג המשאית הוריד אותנו בתחילת הכביש היינו מאד מופתעים. לפנינו עמד כביש בערך באורך מדינת ישראל, רעוע, צר, אספלט מחורץ ובאופק נראה רק מדבר ומדבר. אוקיי. זה לא בהכרח סימן לבאות. כבר עצרנו טרמפים במקומות שכוחי אל יותר מכביש 25. הבה נשמור על אופטימיות ואנרגיות גבוהות!
האנרגיות הגבוהות החלו לרדת בשעה הראשונה בה עמדנו ליד שלולית שורצת יתושים רעבים ששמחו שסוף סוף הגיע אוכל, שמש קופחת ללא רחם ו-5 מכוניות בלבד שעברו, ולא חפצו לעצור לנו.
לאחר השעה השנייה כבר תכננו את מיקום האוהל וכעבור חצי שעה, מעט לפני שאמרנו נואש, הגיע מושיענו בצורת משאית עם נהג חביב שאטמי אוזניים היו תלויים על משקפיו. מיטב האופנה האחרונה בארגנטינה?
מושיעינו היקר קידם אותנו כ-20 ק״מ, מתוך ה-800 שהיה עלינו לעבור. אך בל נתלונן, כל ק״מ נחשב. אז מהשום מקום בו היינו תקועים, עברנו לשום מקום קצת יותר מרוחק ממקום כלשהו.
הודנו לנהג היקר ושבנו לפוזיציה המוכרת עם האגודל הזקורה. מספר המכוניות המועט שעברו על פנינו לא הניב כל פרי. חלקם התעלמו וחלקם נופפו לנו לשלום.
דמעות החלו להיקוות בעינינו לאחר שהשלמנו עם העובדה שנאלץ להוות טרף ליעני הבר וגם לפספס את הטיסה שלנו למיאמי.
אבל כרגיל, באורח נס, הגיע ואן גדול. לאחר שנופפנו לעברו בהתרגשות, הנוסעים הניחו כנראה שאנחנו מסמנים להם שאנחנו בעיצומו של התקף אפילפטי מתקדם ועוד רגע יתחיל לצאת לנו קצף מהפה והם הסיכוי היחיד שלנו לשרוד.
הם עצרו בצד, והזמינו אותנו להיכנס לוואן. היה זה זוג ארגנטינאים שהחליט לקחת פסק זמן מהחיים ולעשות רוד טריפ מטורף חוצה ארגנטינה.
היא ארכיאולוגית שחזרה לארגנטינה לאחר שנים רבות באיטליה, והוא מרצה למתמטיקה וצלם בנשמתו. אם רק היה יודע אנגלית כנראה לו וליתיר היו נושאי שיחה משותפים רבים. כשהם אמרו לנו שהם מתכוונים לחצות את כל הכביש עד לקצהו השני, הבנו שכנראה יד האלילים המקומיים בדבר.
וראו איזה שדרוג- מאחורה הייתה מיטה, וברוב חוצפתנו גם נרדמנו עליה.
הדרך היתה מרהיבה ביופיה: נוף מדברי של סלעים ומצוקים אימתניים, מרחבים עצומים בהם אין כל זכר לאדם באופק, נחלים. מעין שילוב של הנגב ונהר הקולורדו.
IMG_7681.jpg
IMG_7674.jpg
לאחר נסיעה מפרכת עצרנו ללילה בתחנת דלק, וכרגיל- נטענו את אוהלנו הגאה וספוג עשן האגזוזים ואדי הדלק בצל השירותים הציבוריים.
למחרת בבוקר ירדנו בצומת הקרובה וטרמפ נוסף עם בחורה דרום אפריקאית שידעה לספר לנו על הצהרת בלפור ועל הבחירות האחרונות בישראל (ניצח איזה שחקן, לא?) הביא אותנו לברילוצ׳ה. הללויה!
העברנו יום נוסף בברילוצ׳ה כשאנחנו פוגשים אנשים מרתקים בהוסטל ומלקקים גלידה טעימה.

זהו. למחרת בבוקר ציפתה לנו נסיעת אוטובוס ארוכה לסנטיאגו, ומכאן מטוס שייקח אותנו למדינת האפשרויות הבלתי מוגבלות- ארה״ב.
מסענו בפטגוניה תם, אך לא נשלם, וכנראה שנחזור עוד לבקר מדינות אחרות ביבשת, מתישהו בעתיד...

טיולנו קרוב מאד לסיום, אך אנחנו עדיין לא בשלים לדבר על כך. לפנינו עוד ביקור אצל דוד שמעון, האחיינית קלרה ודיסניוורלד.

להתראות, בפעם האחרונה, בארה״ב.

yatiraya פורסם על ידי 12:18 מאוחסן ב ארגנטינה הערות (2)

פטגוניה

overcast
תצוגה מסביב לעולם yatiraya על מפת הטיול של.

ברילוצ׳ה
או: איך, כמו מרקו, יצאנו לחפש את אמא בארגנטינה ומצאנו את מירטה...

על מנת להמשיך דרומה בחבל הארץ היפהפה- פטגוניה, חצינו את הגבול לארגנטינה. היעד הראשון שלנו במדינת האלפחורס: ברילוצ׳ה. עיר יפה השוכנת על שפת אגם גדול ותכול. מבנים עתיקים, הרים מסביב והכי חשוב- שוקולד. ברילוצ׳ה ידועה בתור עיר השוקולד והגלידה. בכל רחוב תמצאו לפחות שלוש חנויות שוקולד וגלידרייה אחת בטעמים שונים ומשובחים.
בין האגמים, השוקולדים וההרים חיפשנו חווייה דרום אמריקאית. משהו שונה. את מבוקשנו מצאנו בצורת אולפן לספרדית. מספר בתי ספר בעיר מציעים קורסים אינטנסיביים בספרדית של שבוע 1 על 1, שלוש שעות ביום שיסייעו לרכוש את מיומנויות השפה הבסיסיות. חלק מהעניין הוא להתארח במהלך השבוע בבית של ארגנטינאים, רצוי שלא יודעים מילה באנגלית.
חשבנו שיהיה נעים לשהות שבוע בתחושה ביתית עם אמא חמה ומפנקת. בית הספר שידך לנו את מירטה.
מי זאת מירטה? מירטה היא אמא וסבתא, בסוף שנות השישים לחייה עם פה מה-זה מלוכלך. חצי מהיום היא מדברת בטלפון ומקללת ומקללת ומקללת.
והיא קשקשנית. לא מפסיקה לדבר לשנייה. והכל בספרדית, כמובן.
השיעורים היו מהנים ויעילים גם יחד. מדהים כמה אפשר ללמוד בשבוע.
ועם מירטה- כיף אדיר. מצחיקה לאללה. כשיתיר הראה לה את החיבור שכתב לבית הספר על פורים היא קראה בעיון ואמרה: המלך הזה, היה בן ז&#*%!@, נכון? שקלנו בכובד ראש את טענתה ולבסוף הסברנו לה שהמלך היה פשוט טיפש, ואילו המן היה בן ז@&!#*%. היא חשבה על זה ולבסוף הסכימה. אכן תיאור מדויק וקולע למטרה.
עבר די מהר השבוע הזה, בינות שיעורי הבית והגלידות. אבל צריך להמשיך.

IMG_7326.jpg
IMG_7330.jpg

דרום פטגוניה
או: מתקרבים לסוף העולם

נסיעת אוטובוס ארוכה לקחה אותנו דרומה. מאד דרומה. כמעט למקום הדרומי ביותר בעולם.
הדרך לאל קלפטה (El Calafate) הינה כביש ארוך ומתמשך העובר בתוך ערבות אינסופיות, אגמים והרים. נסיעה של שעות מבלי לראות מקום יישוב.
הגענו עייפים לעיר ונוכחנו לגלות שכל השבוע מתקיים בה פסטיבל (כיף) ואי לכך כל ההוסטלים מלאים לחלוטין (לא כיף). מצאנו מקום בקמפינג רועש, כאשר מסביבנו מלא חברה׳ דרום אמריקאים שעושים ״אסאדו״ כל הלילה (ה"על האש״ הארגנטינאי), שותים בירות ומאטה (התה המגעיל הארגנטינאי. וסליחה לכל הארגנטינאים מבינינו. וליתיר שחשב שהמשקה בטעם בנזין נטול עופרת הוא טעים), צועקים ומלאי אנרגיה. לשנת היופי שלנו לא זכינו.
רוב התיירים, ואנחנו ביניהם, שמגיעים לעיר מגיעים אליה בזכות קרחון ״פורטו מורינו״ הסמוך- הקרחון המתנפץ.
הביקור בקרחון הוא חווייה מדהימה. הוא עצום בגודלו ועשוי מהרבה גבעות קטנות ומחודדות של קרח. מדי כמה דקות נשמע רעש אדיר כאשר חתיכה מהקרחון נשברת ונופלת למים. אם התברכתם במזל (כמונו) תוכלו גם לראות מדי פעם קיר שלם עצום פשוט צולל למים ברעש גדול מעוצמת החבטה. באמת שזו היתה חווייה מדהימה, שטרם זכינו לראות בטיול זה. ובכלל...

IMG_7347.jpg
IMG_7348.jpg
IMG_7382.jpg
IMG_7385.jpg
IMG_7390.jpg
IMG_7398.jpg

משם ממשיכים לאל צ׳לטן.
אל צ׳לטן היא עיירה היושבת בפתחה של השמורה ״לוס גליסרס״- הקרחונים. העיירה עצמה היא מעין עיר מערב פרוע צבעונית, אשר אין בה מה לעשות מלבד לצאת לטיולים בשמורה. מה שטוב עבורינו- זה מרחיק את הישראלים חובבי המסיבות, מעשני החשיש ומוציאי השם הרע. אך אל דאגה, שמנו הרע הולך לפנינו והגיע אף לפה.
טיילנו בשמורה המדהימה מספר ימים בין לגונות, נחלים, הרים מרהיבים וקרחונים יפהפיים. גילינו דברים חדשים ומפתיעים על העולם מפי אנשים שפגשנו (בבלגיה יש תחרות של הליכת 100 ק״מ ב 24 שעות, אם אתה חי מספיק זמן באנגולה סביר להניח שתישדד לפחות 3 פעמים באיומי אקדח ושברזילאי שמדבר פורטוגזית לא יכול להבין פורטוגלי שמדבר פורטוגזית).

IMG_7439.jpg
IMG_7446.jpg
IMG_7448.jpg
IMG_7471.jpg
IMG_7492.jpg

כעת אנחנו מוכנים (פיזית, אך לא נפשית) לחלק האחרון של המסע. הספירה לאחור החלה, ויש לנו קצת פחות מחודש.
מחר ננסה את מזלנו ונתחיל לתפוס טרמפים צפונה (מה, אמא? לא... התכוונו אוטובוסים ממוזגים).

פורים שמח לכולם, אם כי באיחור קל... ומזל טוב לגבע ורעות

yatiraya פורסם על ידי 06:10 מאוחסן ב ארגנטינה הערות (6)

צ׳ילה- חלק א׳

semi-overcast
תצוגה מסביב לעולם yatiraya על מפת הטיול של.

סנטיאגו דה צ׳ילה
או: 1/2/2013- היום הארוך בשנה

ב-1/2 עלינו על מטוס מיוחד שהחזיר אותנו אחורה בזמן. עזבנו את ניו-זילנד, חצינו את האוקיינוס ואיתו את הדייט ליין ונחתנו ארבע שעות לפני שהגענו.
הרגשנו איך הזמן מחליק את הקמטים שהחלו להופיע וצובע את השערות הלבנות שהחלו לבצבץ (אצל איה שתיים, אצל יתיר- טוב, מי סופר...).

נחתנו בבירת צ׳ילה שבדרום אמריקה- סנטיאגו.
נדרשנו למספר הסתגלויות: ראשית- ג׳ט לג של 16 שעות, כנראה הג׳ט לג הארוך בעולם. נאלצנו לחיות פעמיים את ה-1 בפברואר. בינינו- תאריך לא משהו. שנית- איפה סופרטנקר?!?!?! מה, שוב ללכת עם התיק על הגב ולנדוד אומללים ברחובות לחפש הוסטל?
כמובן שכבר אף אחד לא מדבר אנגלית יותר ונאלצים לשבור שיניים עם הספרדית (על אף שלעיתים היא מובנת יותר מהמבטא הניו זילנדי חסר הצירה).
דבר אחרון- גילינו שאנחנו מיליונרים! כל משיכה מהכספומט- כמה מאות אלפי פזוס.
סנטיאגו, עיר מודרנית, גדולה ועמוסה לעייפה. עיר יפהפייה, גן עדן לאוהבי ערים גדולות, תרבות ואדריכלות. אנחנו פשוט לא ביניהם. אכן, נהנינו מהפארקים, מהמבנים המרשימים ומהשווקים האותנטיים, אך מהר מאד הגענו לתחושת מיצוי. על כן, רכשנו כרטיס אוטובוס דרומה לפוקון.

פוקון
או: למה לקינו בהלם תרבות?

נסיעת לילה של 9 וחצי שעות בכיוון כללי דרום, הביאה אותנו היישר לעיירה פוקון. הדבר הראשון בו מבחינים בואך העירה הוא הר הגעש ויאריקה- הר געש בצורת קונוס מושלם, פסגתו מעוטרת בשלג וקודקודו פולט עשן לעיתים תכופות. אל דאגה- נחזור אליו בהמשך.
טוב, צריך לחפש הוסטל. התהלכנו אומללים ברחוב עם המוצ׳ילה (= תרמיל בספרדית) לאחר לילה עם שינה-לא-שינה וראינו ברחוב לא רחוק ממרכז העיר, הוסטל קטן וחביב בשם הוסטל אוויטה. כבר בכניסה צדו את עינינו שלטים בעברית. רמז לבאות ממנו בחרנו להתעלם. הסניורה, מנהלת ההוסטל, הראתה לנו חדר אותו לקחנו בלי לחשוב פעמיים.
ירדנו למטה לחצר.
כשהיינו בסין, עם השפה, האוכל והמנהגים ההזויים, לא קיבלנו הלם תרבות. כשהגענו למנילה בירת הפיליפינים העצומה בגודלה ובזיהומה לא לקינו בהלם תרבות. כשירדנו לחצר בהוסטל אוויטה- לקינו בהלם תרבות העולה, יש להניח, על ההלם בו לקה קולומבוס ב-1492, מוגלי כאשר הושב לחברת בני אדם ואמא פולנייה אשר נקלעה למימונה.
הישראלי המכוער, עליו קראנו ושמענו בסיפורי הפולקלור הישראלים, התגלה כאן במלוא תפארתו. לא נפרט כאן את הזוועות שראינו, אך רק נספר כי כאשר ניסינו לחפש הוסטל אחר נתקלנו בכמה וכמה תשובות שליליות לאחר שראו את סנדלי השורש ושמעו את המבטא. עצוב. הרגשנו סבא וסבתא טרחנים לאחר שב-1 בלילה נאלצנו לצאת מהחדר ולבקש שיצעקו בווליום קצת יותר נמוך...
למחרת יצאנו לאטרקציה המרכזית של העיר- טיפוס ללוע הר הגעש ויאריקה.
הטיפוס החל בשעות הבוקר המוקדמות. טיפסנו לאט כאשר שלוש השעות האחרונות של הטיפוס הם על שלג (וקרח). לאט לאט, טיפסנו על השלג החלקלק עם כל הציוד הנלווה- חותלות לנעליים יבשות, גרזנים ליציבות ומשקפי שמש למניעת שריפת גלגל העין.
הנוף מהפסגה היה מרהיב. הריח- מזעזע. גזים רעילים ומחניקים אותם קשה לנשום לאורך זמן. המראה של הלוע הצבעוני והעמוק אשר את תחתיתו לא ניתן לראות- מיוחד במינו.
הדרך למטה הייתה אדירה. את ההר אותו טיפסנו בכמה שעות, ירדנו בכמה דקות. עם מגני תחת התגלשנו במגלשות חצובות בשלג בעודנו מתעלמים מהוראת המדריך להאט. כיף מזה- אין. שם את המימדיון בכיס הקטן...
IMG_7271.jpg
IMG_7272.jpg
IMG_7283.jpg
IMG_7284.jpg
P1150402.jpg

טרק הטרברס

במטרה להתרחק מההמון (הישראלי) יצאנו לטרק של שלושה ימים העובר בסביבה הוולקנית של האיזור ומקיף הרי געש מרשימים. הצטיידנו בחן- בחור צעיר ישראלי חביב (ובן שכבה של כפיר), שכמונו חיפש מפלט מהישראליידה הידועה לשמצה.
היום הראשון היה ארוך ולא קל, כלל כמה עליות ארוכות אך מתגמלות ובסופו חנינו על שפת לגונה כחולה ושלווה. היום השני היה קצת יותר קל, אך נאלצנו לסור מהדרך כל כמה דקות, על מנת לפנות אותה לאלפי רצי המרתון/טריאתלון המשתתפים במרוץ שאיך לא- עובר בדיוק במסלול שלנו. הם באמת גרמו לנו להיראות רע כאשר עברו אותנו בקלילות של איילה בעודנו מתנשפים, מזיעים ומקללים בעליות.
את היום האחרון נאלצנו לעשות בגשם- רטובים ואומללים. בקצה המסלול תפסנו טרמפ עם מכונית שאספה את כל הזבל מהמירוץ, ולא, לא מקדימה של המכונית...
IMG_7296.jpg
IMG_7299.jpg
IMG_7302.jpg

לאחר יום התאוששות אנו חוצים את הגבול עם ארגנטינה לעבר העיר ברילוצ׳ה. עכשיו אנחנו חכמים ודאגנו לברר באילו הוסטלים מתרכזות מושבות הישראלים. ולהתרחק.

yatiraya פורסם על ידי 07:53 מאוחסן ב צ'ילה הערות (1)

(18 מתוך 1 - 5 פוסטים) עמוד [1] 2 3 4 »